כ-150 חברי הקיבוצים כפר מסריק
ועין המפרץ,
ופעילי איכות הסביבה בגליל, קיימו אתמול (ראשון, 22.11) אחר הצהרים הפגנה מול שערי מפעל "חוד אסף מתכות" (מול כפר מסריק). כנגד המפגינים, שדרשו להפחית בצורה משמעותית את הזיהום, או לסגור את המפעל המזהם - הפוגע, לטענתם, בבריאות עובדי מפעל ההתכה - ניצבו כמאה מעובדי המקום, אשר מחו על הקריאה לסגור את המקום - דבר שימנע מהם פרנסה וחיים בכבוד. המשטרה התקשתה להשליט סדר לנוכח העימותים שפרצו שם.
מפעל "חוד אסף מתכות" (או "חוד פלדה", בשמו הקודם), הקיים כבר משנות החמישים, עוסק בעיבוד מתכות כבדות ובמִחזור גרוטאות לשם הפיכתן למטילי פלדה עבור תעשיית הבניין. במשך מרבית שנותיו התנהל תחת תשלובת "כור". לאחר שנקלע בשנות התשעים לקשיים פיננסים סגר את שעריו, מתוך תקווה שיימצא לו רוכש. בשנת 2001 נמכר לחברת "חוד אסף", שבבעלות רמי שני, ובאוקטובר 2004 חזר לפעול במתכונתו החדשה. במהלך כל אותן שנים גורם המפעל לזיהום סביבתי קשה - כתוצאה מפליטת חומר מסרטן לאוויר (דיאוקסין) - ועקב כך לתחלואה בקרב העובדים ובקרב חברי הקיבוצים כפר-מסריק ועין-המפרץ.
דו"ח המשרד לאיכות הסביבה, שהוגש בשנת 2005, דיווח כי הזיהום חרג ב-148% מעל המותר בתקן לפליטת מתכות באוויר. בשנת 2006 התחייב המפעל להתקין עזרים שונים, בהשקעה גדולה, לצמצום גזי הפליטה. באותה שנה התקיימה הפגנה של חברי כפר-מסריק, והוגשה תביעה ייצוגית על-ידי ארבעה תושבים מכפר-מסריק, מעכו, מעין-המפרץ ומקריית-מוצקין. בתביעה נטען כי הליקויים לא תוקנו כנדרש, גם אם הופחת מעט הזיהום הסביבתי. בחודש ינואר 2006 הוגשה הצעת פשרה, לפיה התחייבה החברה להשקיע 14 מיליון ש"ח בצמצום פליטת המזהמים. שלוש שנים לאחר מכן שבים תושבי האזור וטוענים כי הזיהום נותר בעינו, כיוון שפרנסי המפעל מסרבים להשקיע את הסכום עליו התחייבו.
ההפגנה אתמול. "הריאות שלי לא מפלדה" (צילום: דנה גרו)
ליאורה אהרון, מנהלת עמותת אל"ס (אזרחים למען הסביבה בגליל) ומנהלת שותפה ב"קואליציה לבריאות הציבור",
אומרת כי מאז שהחלה המחאה השתנו דברים רבים, אבל אין בכך די. "אנחנו עומדים על כך שהמקום ימוגן, שהפועלים יעבדו בצורה בטיחותית, ושרמת הזיהום תפחת משמעותית. לא ננוח ולא נשקוט עד שזה יקרה".
מירון שיפר, מזכיר כפר-מסריק, מעיד על רעש, על ריחות צחנה עזים שעולים מהמפעל ועל ענני אבק שגורמים לבעיות נשימה ולתחלואים שונים. "גם לפני שנה קיימנו הפגנה בסמוך למפעל, אבל הפעם זו לא יוזמה שלנו, אלא של ארגוני איכות הסביבה שהצטרפנו אליהם. מדוע זה קורה? כי חברים איבדו את האמונה שמשהו ישתנה לטובה. מאז שיזהר רשף,
חבר כפר-מסריק ופעיל מרכזי במאבק, נפטר לאחר שחלה בסרטן - יש בקרב החברים שלנו חוסר אונים מוחלט. אני מצפה שההפגנה הנוכחית תכריח את הנהגת המפעל להשקיע סכומים גדולים כדי להסיר את המפגעים, ושדעת הקהל תעשה את שלה".
רואי בן דוד, חבר כפר-מסריק ואחד ממארגני ההפגנה, מספר שבשלב מסוים נלקח מהם המיצב שהכינו, הוא עצמו הוכנס לניידת משטרה, ובין מנהל המפעל לליאורה אהרון התפתח ויכוח שכמעט גלש לאלימות. "ההפגנה שלנו היתה חוקית, של עובדי המפעל ממש לא, והמשטרה בחרה לקחת דווקא אותנו לאחור. ממש לא היה נעים, ובשלב מסוים ביקשתי מאמי שתיקח מהמקום את בתי, בת שלוש, כי חששתי לשלומה.
המאבק יימשך בדרכים שונות. אני מודה שלמראית עין יש שיפור ניכר בכמות העשן הנפלט מהמפעל, אבל אין בכך כדי להעיד על החומרים שעדיין נמצאים באוויר ומסכנים את בריאות הציבור. אנחנו מתכוונים להפעיל את מתקן הניטור הנמצא בקיבוץ, כדי שנוכל לדעת בכל זמן נתון איזה אוויר אנחנו נושמים".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי לאור דרישות המשרד ננקטו במפעל "חוד אסף מתכות" צעדים "שהפחיתו משמעותית את ריכוזי הדיאוקסינים שנפלטים מארובות המפעל".
"נכנסתי למפעל ב-2004, תוך שקיבלתי על עצמי את התקנות המחמירות ביותר שהציב המשרד להגנת הסביבה", אומר רמי שני, הבעלים של מפעל "חוד אסף מתכות". "מדובר בתקנים מחמירים אף יותר מאלה הנהוגים באירופה וביפן לגבי פליטת דיאוקסינים לאוויר. אני מודה שבשנת 2006 חרגנו ברמת הפליטה, אבל הדבר תוקן. מאז בודקת תחנת ניטור שלנו את רמת הזיהום, ולא נמצאו חריגות כלשהן מהתקן המותר".
יש קשר בין המפעל לבין תחלואת חברים מכפר-מסריק בסרטן?
רמי שני: "אינני יודע מדוע חברים בכפר-מסריק חולים בסרטן. מה שאני יודע זה שבקיבוץ עצמו ישנה אנטנה סלולרית ענקית עם חוטי שידור רבים. מדוע חברי הקיבוץ לא דורשים להסיר את המפגע המסוכן הזה? האם הכסף שמשלמת חברת התקשורת שווה את הסכנה הנשקפת מאנטנה זו? אני יודע שגם בכפר-מסריק קיימת תחנת ניטור, וגם בה לא נרשמה חריגה כלשהי של המפעל".
טוענים נגדך שהמפעל שבבעלותך גורם בעקיפין למוות של פועלים ושל תושבים באזור.
"אין דבר נורא יותר מלחשוב ולומר זאת. בני נהרג בתאונה בעת עבודתו במפעל. האם הייתי נותן לו לעבוד כאן אם הייתי חושש אפילו קצת לשלומו ולבריאותו? אני לא רוצה לזהם, לא מתכוון לעשות רעש, וכל ההפגנה הזו בטעות יסודה. בעבר כבר הגענו להסכם פשרה עם הקיבוץ, אבל אז הוגשה נגדנו תביעה ייצוגית. השקענו יותר מ-14 מיליון ש"ח וגם המלינים נגדנו טוענים שחל שיפור ניכר ברמת האבק והעשן. עכשיו יש מי שאומר שהרעש מפריע לו. מה עוד רוצים שאומר? אני מתחייב בפני כל חברי כפר-מסריק ועין-המפרץ שהמפעל אינו גורם לסרטן או לזיהום אוויר. הכול מגובה אצלי בעובדות. אני מוכן לארח במפעל כל מי שמפקפק בדבר, ואוכיח לו שאנחנו עושים הכול לטובת בריאותם ושלומם של העובדים ושל תושבי האזור".
