תאמינו או לא, אבל החורף באמת הגיע לישראל. בדיוק שמעתי שמעריכים שהשנה יהיה חורף גשום, אז נקווה שהחזאים צודקים ושהכנרת
תתמלא כמה שיותר מהר. לפעמים אני מרגישה ממש מוזר כשקר בישראל, או שאולי מוזר לי כשאני בכלל נמצאת במקום קר. עונת הטניס
מתוכננת בצורה כזאת שהטורנירים נערכים תמיד במקום בו מזג האוויר הוא נוח, בגלל שרוב המשחקים נערכים בחוץ ולא באולם ולמזלי אי אפשר לשחק טניס בגשם וברוחות (אני לא ממש אוהבת גשם וקור). כמובן שזה לא תמיד מצליח.
אחד הדברים המעניינים באזור שלנו הוא הקירבה לקו הירוק. מכבים נמצאת
ממש על הגבול. אני לא יודעת כמה אנשים יודעים, אבל בית וחצי במכבים נמצאים מעבר לקו הירוק. אם נחזור לגבולות 67, הבית וחצי האלו יהיו בבעיה קטנטנה, אבל בואו נקווה שלא ידייקו יותר מדי. למרות הקירבה אנחנו מרגישים בטוחים ורגועים, אבל מספר קילומטרים מאיתנו מתקיימות בכל סוף שבוע הפגנות ומהומות. היישוב חשמונאים נמצא חמש דקות בלבד מהיישוב נעלין,
שבו מתקיימות כל שבוע הפגנות של ערביי האזור יחד עם מפגינים מהשמאל נגד הקמת גדר ההפרדה.
ההפגנות גורמות לחיכוכים אלימים, כאשר כוחות הביטחון משתמשים באמצעים לפיזור הפגנות. אחד מהאמצעים "היעילים" הוא גז מדמיע. כעת נודע שכ־200 ילדים מהיישוב חשמונאים סובלים מקשיי נשימה וממחלות. אפילו דובר צה"ל אישר שהוא מכיר ומודע לבעיה. אני בטוחה שגם הילדים בנעלין נפגעים באותה מידה (אם לא יותר) מהגז, ולמרות זאת, בכל סוף שבוע הסיפור חוזר על עצמו. עד מתי ילדים וחפים מפשע ימשיכו לסבול מהעימות הבלתי נגמר?
כנראה שזו הקלישאה הכי שחוקה בעולם, אבל באמת הגיע הזמן שיהיה שלום.
