במשך שנים התעלל תושב הקריות
באשתו ובאמה הקשישה. לפני עשרה חודשים, כאשר הוא תקף את השתיים ושפך עליהן כלור, הזעיקו השכנים את המשטרה. השוטרים הוציאו את האישה ואמה מהדירה כשהן חבולות ובסערת רגשות, ואז נחשפה מסכת ההתעללות הקשה.
השתיים סיפרו שבאותו יום, בעקבות התקף קנאה לאישה, תקף אותה הבעל, לקח את כל בגדיה מהארון ושפך עליהם כלור. כשנזעקה האם בת ה-73 לעזרת בתה, תקף גם אותה הנאשם, דחף אותה לרצפה ושפך כלור על פניה. הקשישה, שחשבה כי התעוורה, כיסתה את עיניה ויצאה מהבית בזעקות שבר.
מגזר הדין עולה כי שבוע קודם לכם, גם כן במהלך התקף קנאה, שבר הנאשם את המנורה באמבטיה וניפץ את המראה. הבעל אחז בשבר זכוכית ואיים על אשתו שיהרוג אותה. הסיבה להתפרצות הזעם: הוא כעס על כך שאשתו מתאפרת.
חודש לפני כן חיכה הבעל לאשתו מחוץ לבניין מגוריהם, וכשזו שבה מהעבודה לאחר שתי משמרות רצופות והשניים עלו במעלית, הוא היכה אותה בראשה. הסיבה: היא לא רצתה ללכת איתו לקנות סיגריות.
עוד עולה מגזר הדין, כי ביום כיפור האחרון, כאשר האכילה הסבתא את נכדתה הקטנה (בתם של הנאשם ואשתו), נכנס הנאשם לבית ותקף אותה באמצעות שניצלים קפואים בפניה. לאחר מכן דחף אותה והפילה לרצפה.
חודשיים לפני כן מרח הנאשם את דמו על דלת חדרה של חמותו והדביק את תמונתו על הדלת, ולאחר מכן הניח בכניסה לחדרה סחלב כשעליו טיפות דמו. במשטרה סיפרו הבת, האם והסבתא כי הנאשם נהג לחתוך את עצמו ולמרוח את דמו במסדרונות הדירה.
את הכל סיפרו האישה ואמה לשוטרים כשהן חבולות, לאחר שחולצו מהדירה, אבל לאחר סערת הרגשות האומץ פג, וכשהגיעו השתיים לבית המשפט הן גוננו על הנאשם, המעיטו במעשיו והאשימו את עצמן במעשים שלו.
השופטת רמה לאופר חסון קבעה כי עדותן של האישה ואמה בבית המשפט הינה שקרית כתוצאה מפחד, והעדות האמיתית היא מה שסיפרו במשטרה. על כן גזרה על הנאשם שלוש וחצי שנות מאסר בפועל.
השופטת גם לא התעלמה מהעובדה שהקשישה סירבה להסתכל עליה כאשר עלתה על דוכן העדים, וסיפרה שכל החבלות שעל גופה הן מנפילות שונות. השופטת: "ניכר היה לעיניי כי היא מצויה בפחד מהנאשם ובמצוקה של ממש".
על הנאשם כתבה השופטת: "נדרשה מידה לא מבוטלת של אטימות ורוע להתעמר בקורבן כה חלש".
על האשה, שבתום המשפט כתבה מכתב לשופטת ובו המשיכה למזער את מעשי בעלה, וביקשה את רחמי בית המשפט עבורו ואת רצונה שיחזור הביתה, כתבה השופטת:
"ברור כי התנהלותה התאפיינה במה שמכונה 'תסמונת האישה המוכה'. התרשמתי כי היא פועלת מתוך פחד, כמו גם ממניעים של תלות בנאשם, אבי בתה ומי שבסופו של דבר יחזור להתגורר עימה".
גורם נוסף שהקל על השופטת לקבל את ההחלטה הקשה על פיה יש להתעלם מעדות האם והסבתא בבית המשפט, היה בתה בת ה-18 של האישה, אשר העידה נגד הנאשם בלב כבד ובקושי רב. הנאשם אמנם לא היה אביה, אך שימש לה כאב מגיל 4.
השופטת לא התרשמה מהחרטה שהביע הנאשם, מהעובדה שמעשיו מושפעים מהתמכרות לטיפה המרה ומעברו הפלילי הנקי. היא גם דחתה על הסף את בקשת הסניגור לשחרר את מרשה ולהסתפק בעשרת החודשים בהם ישב במעצר, ושלחה אותו אל מאחורי סורג ובריח לתקופה ארוכה.
