בתוך פרק זמן של שנתיים הספיקו לעבור בביתם של שולה וחיים (שמות בדויים) כעשרים ילדים שהוצאו מבתיהם באמצעות צווי בית משפט. כל אחד מהם נחקק בזיכרונותיהם של בני הזוג וילדיהם, כשגם רגשות הכאב המלווים כל פרידה מחדש לא עוצרים מבני הזוג המסורים להמשיך בעבודה אותה הם מכנים "קודש".
לפני כשנתיים נאלצה שולה להפסיק לעבוד בשל מצבה הרפואי. הילדים כבר עזבו, והחלל שנפער בבית הציק לה ולבעלה. בעצה אחת החליטו השניים להפוך למשפחת אומנה, כשהכוונה היא להביא הביתה ילד או שניים.
שולה יצרה קשר עם עמותת "אור שלום" ואחרי הסרת המחסומים הכל החל לזרום. "בהתחלה נבהלתי, בעיקר כשאמרו לי בעמותה שהם שוקלים להפוך אותנו לבית קלט ולא למשפחת אומנה רגילה, בכלל לא ידעתי מה זה אז", היא מספרת. "חיכינו בציפייה לילד הראשון. הגיעו אלינו ילדים עם סיפורים מאוד קשים, אבל על תחושת הסיפוק והאהבה העצומה שהם מרעיפים עלינו בחזרה אי אפשר לשים תג מחיר".
צילום אילוסטרציה: ויז'ואל פוטוס
הילדים שמגיעים לביתם של בני הזוג נמצאים בו תקופה שנעה בין שבועות לחודשים. כל פרידה מאחד מהם גורמת לכאב לב עצום אצל שולה וחיים, כשבאחד המקרים מספרת שולה כי ילדה שעזבה את ביתה גרמה לה להיות חולה במשך שבועיים.
"אני מכינה להם כל אחד מה שהם אוהבים, יושבת איתם ומאכילה אותם, הכל כדי לתת לילדים האלה בחזרה משמחת החיים שמגיעה להם", היא אומרת."גם הילדים והנכדים שלנו מקבלים אותם כמשפחה לכל דבר".
יש לך מסר להעביר למשפחות ששוקלות להיות אומנה אך חוששות?
"כן, זה עולם ומלואו לראות ילד מתאושש. אני ממליצה לכל מי שמיצה את ההרפתקאות בחיים, לקום ולעשות מעשה. החום, האהבה והתקווה שאתם מעניקים, יחזרו אליכם עוד לפני שתשימו לב".
הם נשואים כבר ארבע עשרה שנה ויש להם שלושה ילדים. כשרצו להגדיל את המשפחה התבשרו מירב וחנן (שמות בדויים) כי יאלצו לעבור טיפולי הפריה. השניים ויתרו על הרעיון, ואחר ששקלו אופציה לאמץ ילד החליטו בני הזוג להפוך למשפחת אומנה.
השנים החלו בתהליך, כשבסופו נכנסה מירב להריון רביעי. "היו חברים שלי שאמרו לי שעכשיו כשיש לנו ילד נוסף משלנו, אני לא צריכה לקחת ילד אומנה. זה הכעיס אותי מאוד, כי קרה לנו נס", היא אומרת.
לבני הזוג הכרות קודמת עם מונח האומנה, חנן עצמו ילד מאומץ, כך גם אחיו ושאר בני המשפחה. חדורי אמונה בדרכם, יצאו השניים לדרך. מיד כשנודע לבני
הזוג שיש ילד נטוש במחלקת הפגים שמחכה לבית חם מיהרו השניים לאסוף אותו. "החמודי שלנו סובל מתסמונות נדירה, בעלי עבד עם ילדים מיוחדים, ולכן כשאמרו לנו שהוא סובל מתסמונת נדירה מיד מיהרנו לצרף אותו אלינו". אומרת מירב, "התאהבתי בו מהשנייה שראיתי אותו. המצחיק הוא שהוא אפילו דומה לבעלי".
לטענות של פחד ועבודה קשה מידי מגיבה מירב בנחרצות: "זה תענוג ברמות הגבוהות ביותר. הרגשת הסיפוק והנתינה, והידיעה שאנחנו תורמים לו, מחזירה לנו כל כך הרבה אהבה ומציבה את הקשיים באור מגוחך כמעט. זו באמת הרגשת שליחות".
אבל שום דבר לא מובן מאליו בחייהם של בני הזוג. בגיל שנתיים בן האומנה שלהם, עדיין לא מדבר ולא הולך, אולם הם משוכנעים שהמצב ישתפר באמצעות הרבה חום ואהבה. "הילדים שלנו רבים עליו כל הזמן, מי ייקח אותו וישחק אותו וילביש אותו", הם מספרים. "הוא פה כמו כל ילד אחר, הוא שווה ערך לכל הילדים האחרים בבית והוא מעניק לנו הרבה מאוד אושר".
על משפחות אומנה
משרד הרווחה: נותנים 65 מיליון שקל בשנה
כתובת אתר האינטרנט של "אור שלום", שבה ניתן גם לקבל פרטים על ילדים שממתינים למשפחות: http://www.orr-shalom.org.il
