אי-דיוקים רבים התפרסמו בכתבה
על קיבוץ חנתון, והם יוצרים תמונת מציאות מעוותת. הקורא שלא מכיר את סיפור חנתון עלול להתבלבל ולחשוב שהתנועה מתעמרת באחד מקיבוציה - אך לא בזה מדובר. המשתכנים החדשים משחקים לידיהם של גורמים המעוניינים לפגוע במעמד ההתיישבות. התעצמותם של גורמים אלה, שאינם מחבבים את הקיבוצים, ושחלקם משרדי מדינה, על חשבון התנועה הקיבוצית, כפי שקורה בחנתון - מעוררת דאגה ומחייבת את התערבותם של הקיבוצים, מתחדשים ושיתופיים כאחד.
ראשית אבקש לחדד את השתלשלות העניינים בחנתון. חבריי ואני נקראנו על-ידי התנועה הקיבוצית, בהיותנו גרעין נח"ל, לפני שבע שנים, לעלות לחנתון כדי להגדילו ולחזקו. הגענו לקיבוץ המונה 11 חברים בלבד, שסירבו במשך עשרים שנה, מיום הקמתו של הקיבוץ, לקלוט חברים חדשים ולחלוק את הנכס שברשותם. הופתענו לגלות שגורמי מדינה רבים שדווקא אמורים, לפחות כלפי חוץ, לתמוך במדיניות ההתיישבות בגליל - תמכו בהשארת המצב כמות שהוא.
התנועה הקיבוצית פעלה לשינוי המצב. היא מינתה ועד ממונה. משזה לא עזר, הסכימה להצעתו של רשם האגודות למינוי מפרק שיחליף את אסיפת החברים הסרבנית. אלא שהמפרק החליט ללכת בדרך אחרת - פירוק במקום שיקום. וכך פועל המנגנון: לוקחים קיבוץ בתת-אכלוס וממנים לו מפרק-מפעיל. המפרק מוכר את נכסיו של הקיבוץ הלכה למעשה, או את הזכויות בנכסים אלה, על מנת להחזיר חובות. אל חברי האגודה המעטים מצטרפת קבוצה גדולה של אנשים, שהמפרק מקבל אותם לחברות. הללו קונים את חברותם בכסף בתמורה לזכויות קנייניות עתידיות בנכסים. כך, לדוגמה, נכתב בהסכמי הקליטה של משתכני חנתון כי אם לא יזכו לקבל בתוך חמש שנים את ביתם בחוזה ישיר מול מינהל מקרקעי ישראל - יוכלו לעזוב את הקיבוץ ולקבל החזר להשקעתם; המשתכנים כולם יהיו חברים בעצמאות כלכלית, ללא ערבות הדדית וללא התחייבות לחובות האגודה; המשתכנים יוכלו לעזוב את האגודה ולהישאר עם הנכס. רשם האגודות יוכל להשתמש בסעיף מספר 10 לתקנות האגודות ולהפוך את האגודה השיתופית לאגודה קהילתית. מינהל מקרקעי ישראל ילאים תחילה את הקרקעות החקלאיות, ולאחר מכן קרקעות נוספות.
דגם זה יזלוג תחילה אל כל הקיבוצים המצויים בתת-אכלוס, לאחר מכן אל קיבוצים שאין בהם התאמה בין מספר הנחלות לבין החברים, ולבסוף אל כל קיבוץ באשר הוא. מתקדים אחד - לנוהג, ומשם אל דרך המלך להתעשרות מקרקעות ההתיישבות ומשינוי אורח החיים הקיבוצי.
מדהים כיצד משתכני חנתון החדשים, שחלקם אף לא עברו לגור בקיבוץ ורק משכירים את הדירות שזה עתה קנו, כבר מרגישים כבני בית ומאיימים בהתנתקות מהתנועה הקיבוצית. קיבוץ חנתון הוקם במסגרת פרויקט נחל ציפורי לייהוד הגליל. קיבוצי הסביבה תרמו מקרקעותיהם, מכספם, מאמצעי הייצור שלהם ומהידע שנצבר - למען הקמת קיבוץ חנתון.
אולי בשל כך מרגיש המפרק, בן קיבוץ יפעת, כי יש לו זכות לסחור בנכסים אלה. המשתכנים החדשים בטוחים שהם כבר יכולים להעביר לרשותם את הבתים ואמצעי הייצור. איום זה בהתנתקות רק מגביר את החשש כי אם לא נפעל לשימור ההתיישבות הקיבוצית במקום - בתוך זמן קצר יאבד חנתון כקיבוץ.
חברי הנוע"ל בחנתון לא מחפשים לריב עם איש ולא לכפות על איש אורח חיים זה או אחר. כל שביקשנו הוא להמשיך ולשמור על נקודה קיבוצית התיישבותית, במקום בו היא כבר קיימת, תוך כדי עבודה במשק החקלאי ופעילות חינוכית ענפה בכל הסביבה. פתרון שיבטיח את הישארותנו, כמו-גם את הישארותם של המשתכנים החדשים בחנתון - אפשרי על-פי משרד החקלאות. הבעיה היחידה היא הישארותה של אגודה שיתופית-חקלאית אמיתית, שמעבדת את קרקעותיה ואורח חייה קיבוצי. לכך מתנגדים גורמים רבים, שיעשו הכול על מנת שדבר זה לא יקרה. למגמה זו, תוך כדי התביעה לסילוקנו מהבתים, מצטרפים המשתכנים החדשים, כאילו "מתוך" התנועה הקיבוצית. כאן המקום להוסיף ולציין כי אנו היינו, ועודנו, מעוניינים להגיע לפתרון מוסכם עם המשתכנים החדשים, ומצרים על הפניית עורפם כלפינו.
אנו מאמינים כי הקיבוץ המתחדש, כמו-גם השיתופי, איננו יישוב קהילתי. ישנם מאפיינים ברורים המבדילים ומייחדים את הקיבוץ, והוא עדיין צורת חיים לגיטימית במדינת ישראל. הידוק אחיזת ידיהם של המינהל והרשם בנעשה בקיבוצים פנימה, חיסול כוחם ויכולתם של הקיבוצים לשמר את אורחות חייהם על-פי רצונם וצורכיהם, ודחיפתה של התנועה הקיבוצית להיפרדות מתנועות הנוער החלוציות ומתנועות הבוגרים - מסבים נזק עצום לתנועת ההתיישבות כולה. לכן, לדעתנו, על חברי הקיבוצים, באשר הם, להתנגד לתקדים חנתון שנועד לפרק את הקיבוץ.
