תערוכה חדשה בהשראת "פרויקט מסלול"

האמנית מרגו גראן מציגה בגלריה "על הצוק " בנתניה תערוכה חדשה בהשראת תוכנית הריאליטי "פרויקט מסלול", המשודרת בארה"ב, קנדה ואוסטרליה, ובשנה האחרונה גם בישראל. "אני שואבת השראה מדברים שאני אוהבת ודרכם מנסחת את פילוסופיית החיים האישית שלי", היא מספרת.

"פרויקט מסלול" היא תוכנית ריאליטי בה מתחרים מעצבי אופנה מדי שבוע. האמנית מרגו גראן, שמציגה תערוכה חדשה בגלריה העירונית, משתמשת בפורמט

של תוכנית הריאליטי כדי למסגר בתוכו פנטזיות, חלומות, פחדים, הנאות ביתיות והיסטוריה פרטית ומשפחתית. "היא מפעילה את הפורמט בקוד שנדמה פתוח וקריא, ולכן הוא יעיל כל כך בהסוואת הקוד הסגור, האישי, שכדי לקרוא בו צריך להבין את שפת הסימנים המצטברים", אומרת אוצרת התערוכה והיכל התרבות העירוני, מוניקה לביא.

גראן, בוגרת בצלאל, שאבה את ההשראה ליצירותיה דווקא מהפורמט המשודר בארה"ב, קנדה ואוסטרליה. לדבריה, התערוכה בגלריה שתחת אחריות היכל התרבות העירוני, אינה מדברת על תוכנית הטלוויזיה אלא שואבת את ההשראה ממנה לצורך התערוכה. בקומה העליונה של הגלריה מציגה גראן סדרת ציורי שמן ואילו בקומה התחתונה מיצב הדומה במראה ראשוני למסלול אופנה ארוך. מבט מעמיק יותר מגלה עליו דוגמאות קרמיקה מירחוני תפירה.

המבקרים בתערוכה יוכלו לראות על המסלול גם עבודות קרמיקה נוספות של שלד אדם, שלד חתול ומה שגראן עצמה מכנה "כפתורי הפעלה", עליהם כתבה מילים מעולם המחשב. "אלו הם למעשה כפתורי הפעלת הרגשות בחיים, כאשר המטאפורה היא של מסלול החיים", אומרת גראן. התאורה בקומה התחתונה של הגלריה מעניקה לעיתים למסלול תחושה כאילו היה זה מסלול המראה למטוסים, וכאשר חושבים על כך יותר ויותר – הרי שכל אחד יכול לחבר את האסוציאציות שלו למיצב, לפי מסלול חייו.

מיצב הדומה למסלול אופנה ארוך. גלריה "על הצוק" (צילום: יח"צ)

את ההשראה לסדרת הציורים שאבה גראן מתוך פריימים שצילמה מתוך תוכניות הריאליטי. "הקפאתי את הצילום וציירתי מהמסך פריימים של ידי מעצבים בפעולה, כשהם עושים משהו שלא ברור מהו".

בישראל יש ביקורת נוקבת על עולם הריאליטי. את לא חוששת מהחיבור הלא צפוי בין הריאליטי לאמנות שנתפשת מעט יותר גבוהה?

"הריאליטי נתפס בכל מיני מובנים, אני באופן אישי אוהבת לראות אנשים מוכשרים שמתחרים בתחום מסוים. אני גם מציירת אנשים שמתחרים בתחום הספורט ומעניינת אותי העשייה והשליטה בגוף ובזמן. תוכניות הריאליטי בחו"ל עשויות למופת ואני רואה די הרבה מהן. לא כולן איכותיות, אבל יש מביניהן מאוד איכותיות. למעשה, זה גם עניין של טעם, ואני מאוד משתעשעת מזה".

עבור גראן אין זו הפעם הראשונה שהיא שואבת את ההשראה לעבודותיה מהמרקע. אם הפעם היה זה מהמרקע הקטן, הרי שבעבר המרקע הגדול הביא אותה להציג תערוכת יחיד תחת הכותרת "מת לחיות 4".

אז מה השלב הבא? תערוכה בהשראת האח הגדול?

"הפואנטה היא לא עידוד הצפייה בתוכניות האלה, אלא שימוש בז'אנר פופולארי ו"נמוך" לכאורה כפי שגם בעבר עשו באמנות. אני בוררת מתוך הז'אנר וכאשר מעצבים מאוד טובים יוצרים בתוך מסגרת של דד ליין זה מרתק אותי בתור אמנית".

לביא אומרת כי מבחינתה של גראן התערוכה היא חלק ממסע רוחני ואישי, שבא לידי ביטוי באמצעות השימוש במדיה הפופולארית. "מספריים חותכים בבד, איש תופר במכונת תפירה בתוך מסגרת מדממת, סמיילים דמויי כפתורים, המקובצים יחד כמו במתקפת חייזרים שוחרת רע, לב עשוי חומר ושלדים קטנים – כל אלה בונים יחד את התערוכה ואת מסלולה, את המחשבות ואת אלה הסמוכות להן, ואת מלאכת האמנות והחיים הנבנית צעד אחר צעד, מתוך תקווה להגיע".

לאן להגיע?

"המסלול מתפרש על ידי גראן גם כמסלול שהוא עורק בגוף, מסלול שהוא דרך חיים, ולו כמה נתיבים, המאפשרים להתבונן בו זמנית על הפעולה החוזרת ונשנית, המתרחבת ומתכווצת, של המסע האנושי", אומרת לביא, "כי המסלול שהיא מכוונת אליו מוביל לא רק אל הגמר הגדול אלא גם לגמר החיים. ומתוך המודעות למסלול ולסופו בוחרת גראן להתמקד לא רק בפרס הלא מובטח שבקצהו, אלא בפעולות המשאירות עקבות בדרך, בסימנים המעידים כי היינו כאן וצעדנו לאורכה – עשינו אמנות, תפרנו בגד, שמנו לב לפרטים ולנוף החולף".

בתערוכה דומה כי גראן בונה את אגדת הסינדרלה שלה. היא מספרת ברצינות ובאירוניה גם יחד על הפנטזיה הקיימת בלב כל תערוכה ובלבו של כל אמן: בנשף הזה ירקוד הנסיך אִתי. גראן מציפה את הפנטזיה שאינה ניתנת לשבעה של האמנות, ומאפשרת לה לפלוש אל תוך החיים עצמם, להיטמע בהם. וכל הזמן ובה בעת היא משתמשת בפנטזיה כבהסוואה; אולי בתוך הפורמט הנוצץ לא נראה את הלב המאיים להישבר, את המלאכה הסיזיפית של תחזוקת החיים. "ובכל זאת", מסכמת לביא, "ולפרק זמן נתון שמשכו כמשך הצגת התערוכה, האמנות, הריאליטי והמציאות יצטלבו – עד שיישמע צלצול חצות, ואולי גם אחר כך".