מעולם לא הייתי חובב גדול של happy hour. השעה הזאת, לעתים כמה שעות, בה בר אפלולי מוכר אלכוהול משובח במחירי מבצע, נראתה לי תמיד כמו ניסיון (מוצלח מאוד, יש לומר) למשוך תשומת לב, ובעקבותיה למשוך את הבליין הצולע לעבר המקום בשעות נוחות הרבה יותר, שבהן מחירי האלכוהול בשמיים. ובכלל, הצצה חטופה לעבר בר שרוני ממוצע בשעות האלה גילה, כי הן לא ממש שמחות, אלא בעיקר ריקות ועגמומיות.
והנה, "עב בשר"
בנתניה
הצליחה לגרום לי לעזוב את עיסוקיי הלא תכופים ולדווש ברכבי לעבר אזור התעשייה פולג, כדי לחוות את שעות השמחה המוזלות של
המסעדה. למה? אלף, כי לאוזניי הגיעו זמירות נעימות על איכות האוכל במקום, ודווח לי באופן חד משמעי שהעינוג לבטן שווה את המאמץ, ובית, כי במסעדה המשובחת החליטו ללכת על happy hour משודרג: גם אחד פלוס אחד על האלכוהול, וגם הקרנה של פרקים נבחרים של "זהו זה" ו"הגשש החיוור" על מנת שהשעה תהיה באמת שמחה.
אז ככה: האוכל היה פשוט מעולה. הכנפיים היו משובחות, הסלט היה נהדר, וגם כדור הגלידה בטעם האשכוליות האדומות היה מענג ביותר. אלא שהעינוג הזה ניתן בתוך מסעדה שוממת, שבה רק גשש בלש בפעולה יכול היה לאתר מבלים נוספים באותם רגעים (והוא, כך מספרים, כבר לא ממש זמין). הצרה השנייה הייתה שפרקי ה"זהו זה" היו באיכות גרועה הרבה יותר מהאיכות שבה צפינו בקאטץ' במידל איסט. מוני וקושניר נראו מפוקסלים, הקול כמעט ולא עבד, וכדי להפוך את ה-happy hour לעגמומית עוד יותר, במסעדה החליטו, משום מה, לא להשמיע מוזיקה.
התוצאה הייתה שהבטן אכן רקדה מאושר, והאלכוהול היה משובח וזול, אבל את החגיגה האמיתית עשינו מאוחר יותר, ב"פאבליסיטי" בכפר סבא. היה טיפה יותר יקר, אבל בהחלט הרבה יותר משמח.
יחס הברמן: חביב וביתי.
מצב להשתכר: בטח, בזכות המחירים הנמוכים.
מסך עשן: כשאין לקוחות, גם אין עשן.
נזק לכיס: אלכוהול במחירים מרנינים ביותר. לדוגמה: פעמיים שנאפס ב-13 שקלים. כדאי.
"עב בשר", רחוב המחשב 1, נתניה
