תכופות אנו סבורים שילדים גמישים הם אותם ילדים קשוחים שיכולים לקבל כל מצב בלי להתלונן או לבכות. אולם הגמישות אינה מתפתחת על ידי כך שדוחפים ילד להמשיך בחיים ו"להתגבר".
היכולת להתאושש מכל סוג של אובדן כרוכה בתהליך של הסתגלות שיש בו התאבלות, בין אם זה בגלל שלא נבחר לתפקיד הראשי במחזה הבית ספרי, בגלל מותה של חיית מחמד, או בשל הפרדה בינו לבין חברו הטוב ביותר בכיתה.
הורים ומורים צריכים להתייצב לצד הילדים והתלמידים ולהציע להם ניחומים בעתות אובדן, לפנות מקום לדמעות רבות, ולהמתין בסבלנות עד שהילד יבין
את סופיותו של המצב – ש"לא נותר דבר לעשות אלא לבכות", עד שכל הדמעות יתנקזו החוצה.
הנה דוגמה למצב שיכול היה להידרדר בקלות, אלמלא תבונתן של האם והמורה המעורבות. שתי בנות דודות, שרה ויעל, למדו בכיתה אחת עד כיתה ד'. שרה ויעל היו חברות קרובות, תלויות זו בזו ומרוחקות מחבריהן לכיתה. בתחילת שנת הלימודים, הן הופרדו וצורפו לכיתות נפרדות. שרה קיבלה את המצב כאילו זה לא הטריד אותה, אבל כשיעל שבה הביתה מבית הספר, היא בכתה מרה. אמה של שרה הביעה דאגה לנוכח שבריריותה וחוסר יכולתה להתמודד.
למחרת בבוקר, לפני היציאה לבית הספר, בתוך ים הדמעות והצער העמוק, אמה של יעל עזרה לבתה לנסח איגרת רוחשת כבוד ויוצאת מהלב אל מורתה, שבה הביעה את רגשות הצער והחרדה שלה, וביקשה שתועבר לכיתתה של שרה. אמה של יעל ידעה שהמורה תאמר "לא", אבל היא גם ידעה שיעל צריכה להרגיש שההחלטה היא סופית ואין סיכוי שתשתנה. היא גם רצתה לעזור ליעל להשמיע את אכזבתה ותסכולה ממורתה.
יעל חזרה הביתה ובאמתחתה התשובה השלילית. המורה קראה את האיגרת יחד איתה, ומצאה זמן לשוחח איתה על כך. הדמעות יבשו לבסוף ושאר יומה של יעל היה טוב. מאז, ביטחונה העצמי גבר, ככל שגילתה את עוצמתה הפנימית ועתה היא גמישה יותר ביכולתה להסתגל לשינויים.
שרה, לעומת זאת, נעדרה ארבעה ימים מהלימודים בשל "כאבי בטן". היא נהייתה שתלטנית ותובענית בבית, מרבה לצרוח, רגזנית ומתוסכלת בנקל, ואינה ישנה טוב בלילות. היא עדיין לא הרגישה את העצבות ואת הדמעות הקשורות בהפרדתה מבת דודתה.
חשוב שהורים ומורים כאחד ישימו לב מתי ילד צריך לבצע שינוי, לקבל מצב חדש, או להסתגל לאובדן. במקום להתנהג כאילו הדבר אינו חשוב ולדחוק בילד להביט קדימה, הגיוני יותר להתייחס בכבוד לתהליך ההסתגלות ולפנות מקום לכל העצב והדמעות שהילד זקוק להם כדי להתבטא.
זה הדבר שמסייע להתגמשות, וליכולת להתפתח. הורים ומורים צריכים לעבוד במקביל אלה עם אלה כדי שהילדים לא ימעדו בתהליך הבשלה זה.
שושנה היימן היא מנכ"ל לייף סנטר, המרכז להורות מקושרת, ומרצה במכון לנדר-מרכז אקדמי ירושלים
