הסקס חזר למשק

איזה שי מקורי לחגים, שברנו את הראש, אפשר וכדאי להעניק לקוראינו הגברים (כזה, שגם נשותיהם יצאו נשכרות ממנו...) - שטרם קיבלו כמותו, ושהשפעתו המשמחת אינה מתפוגגת כעבור יום-יומיים, אלא מתקיימת, ובעיקר עומדת, ימים הרבה? באופן מוזר, ושלא כדרכנו, הובילו אותנו מחשבותינו אל כדור הפלא החדש מבית "אלי-לילי", שהשיקה לאחרונה את "סיאליס יומי".

יואב, 59. נשוי פלוס 2, פלוס שני נכדים, חקלאי

המצב לפני: "אני נשוי בשנית לאישה מקסימה, שמהתחלה העדיפה יחסי חברות רוחניים-אינטלקטואליים בינינו, על פני מגע גופני. היות שבמשך שנים התקשיתי להתגבר על פירוק נישואיי הראשונים, וכנראה גם הייתי כבול בזיכרונות ובגעגועים לאישה הקודמת, התאים לי לוותר על יחסי מין. אבל בשנים האחרונות, ואין לי הסבר מדוע, היצר חזר והתעורר, ואשתי המופתעת - שאגב, מושכת אותי מאוד - נענתה במידה כזו או אחרת של רצון. אלא מה: העסק לא עבד, כלומר, לא עמד. היא דווקא לא עשתה מזה עניין ("עזוב, בוא נעשה טיול לכינרת", או "יש הרצאה מעניינת בבית גבריאל"), אבל אותי זה הרס. לא טיפלתי בעצמי, לא הלכתי לרופא (אני בריא לגמרי, ובכושר גופני מצוין), וסקסולוג לא בא בחשבון, ואחרי כמה ניסיונות מביכים, הנחתי לעניין, מתוסכל למדי".

המצב אחרי: "כמעט חודש היה לנו 'אביב נעורים'" (צילום: index open)

סמי, 48, מקצוע חופשי, נשוי פלוס 2

המצב לפני: "אני ואשתי נשואים 16 שנים. באושר? לא יודע. בסדר. אני יודע שהבעיה אצלי. אשתי היתה תמיד, ונשארה, מאוד יצרית. ידוע לי גם על רומן שהיה לה, לפני כמה שנים, עם חבר קיבוץ צעיר ממנה. הצעירים דלוקים עליה. נפגעתי, כעסתי, אבל הבנתי אותה. מאז שחליתי בסוכרת, השתבשו אצלי כל מיני מערכות בגוף, נהייתי קצת פרנואיד, ועל מין בכלל לא היה מה לדבר. כמה יוזמות מצד אשתי הסתיימו באכזבה הדדית, וגרמו לי לאובדן הביטחון העצמי, ואפילו לדיכאון קל. הלכתי לרופא, והוא המליץ לי על ויאגרה. דווקא הייתי מוכן לנסות, אפילו רציתי, אבל המחיר הרתיע אותי. הדברים האלה יקרים מדי בשביל קיבוצניקים שיתופיים. בסדר העדיפויות שלי יותר חשוב מסך אל-סי-די או הביטוח לרכב. אז לא יהיה מין. אפשר לחיות גם בלי".

גיטה, 31, פלוס 1, חד-הורית, בזוגיות, עוסקת בחינוך

המצב לפני: "אורי, (46), בן זוגי, ואני, חיים יחד כשמונה שנים. לפני חמש שנים בערך, הקרבה הגופנית הלכה ודעכה, ונגמרו אצלנו החגיגות הליליות. זה הציק לשנינו, אבל למדנו לחיות עם זה. הסברנו לעצמנו שהעבודה והעיסוקים הרבים - שנינו היינו מאוד פעלתנים ומשקיענים, בעבודה ובקהילה - פשוט סוחטים אותנו, ואין לנו כוח לעשות אהבה. ניחמנו את עצמנו, שמה שאנחנו עושים הוא חיובי ומתגמל כשלעצמו, ושכאשר מרוץ העכברים ייפסק, נוכל לחזור לימינו כקדם. לפני שנה ירד משנינו עול רב בעבודה ובפעילות, ויצאנו לטיול גדול בחו"ל. אני, לפחות, פנטזתי על לילות סוערים במלונות אקזוטיים, אבל כלום. עשיתי ניסיון אחד, שנכשל, ורק העכיר את האווירה בינינו במשך כמה ימים. ויתרתי".

המצב אחרי: "זה היה ביום שישי - ימים כאלה לא שוכחים - הייתי במקלחת, אחרי העבודה, ואורי שאל אם אפשר להיכנס. חשבתי שיש לו משהו חשוב להגיד לי, כי זה לא אופייני לו. אמרתי 'קדימה'. והוא נכנס עירום, ו...שנים כבר לא ראיתי אותו במצב כזה. הוא אפילו לא אפשר לי דקת תדהמה. הוא פשוט הצטרף אלי מתחת לדוש, ומה אומר? כן, בזבזנו מים, אבל היו לנו נסיבות מקלות, לא?

"כשגמרנו, ישר ניגשתי לארונית שליד המיטה, בצד שלו, וצ'יק-צ'ק מצאתי את הכדורים, והבנתי הכול.

כמובן, לא אמרתי לו כלום, אבל גם הוא לא טיפש, הבין שאני יודעת, והתוודה שקיבל חפיסה במתנה - כי חשש שאולי אתרגז, בגלל ההוצאה הכספית. אמרתי לו: אידיוט, גם אם היית קונה, לא הייתי כועסת".

ראובן, 74, פנסיונר, אלמן, אב לשלושה וסב לחמישה

המצב לפני: "אני אלמן שלוש שנים, אבל סקס אני לא עושה כבר איזה 15 שנה. התרגלתי. אשתי אף פעם לא היתה חזקה בנושא, וככל שהתבגרנו, והיא חלתה, זה דעך לגמרי, עד שנגמר. יש לי ידידה טובה, הרבה יותר צעירה ממני, גם היא אלמנה, שמאוד מושכת אותי, אבל היא לא הראתה שום סימן שיש לה עניין מעבר לשיחות והליכה משותפת. פעם אחת שמתי עליה יד בצורה אינטימית, והיא הורידה את היד ואמרה משהו, שפגע בי: 'תעזוב. זה לא מתאים. למה לך לצאת מתוסכל?' שאלתי: 'מתוסכל בגללי, או מתוסכל בגללך?', והיא אמרה: "אני בסדר, תודה לאל'. הבנתי".

שתי מסקנות

1. הכדור מחולל נפלאות. 2. לא נצפו הבדלים באפקט התרופה בין הקיבוץ השיתופי לקיבוץ המתחדש.

• הכתבה המלאה מופיעה בסוף השבוע בעיתון "ידיעות הקיבוץ"