קשה לבחור את הדבר שהכי שווה בשבילו להגיע לפתח תקוה.
זוהי כנראה אחת הערים היחידות בארץ שכמאתיים אלף איש בחרו לגור בה, אבל רק סדרת עינויים בנוסח גואנטנמו תגרום להם להגיד מילה טובה על העיר שלהם.
בפתח תקוה עדיין יש כבוד למושג "העיר". זר לא יבין את משמעות המילה, הרי כל פתח תקוה היא העיר, לא? אז זהו שלא. "העיר" בפי התושבים הוא הכינוי לרחובות הישנים ובהן החנויות הזולות, שלא השתנו בשנים האחרונות.
אז תשימו מאה שקלים בכיס ובואו ל"עיר של פתח תקוה", תעברו ברחובות חובבי ציון וחיים עוזר,
תקנו נעליים ב-30 שקלים וחולצה ב-20 שקלים ותקנחו במאפים או פלאפל על הדרך. את כרטיס האשראי תשאירו בבית, לא תצטרכו אותו.
מי שמחפש מלבד החנויות הזולות גם טיול קצר ונוסטלגי מוזמן להגיע למתחם השוק
העירוני. זהו שוק ססגוני שמגיעים אליו אנשים מכל הגילאים ומכל המגזרים - עולים חדשים, צעירים, ותיקים וסתם אנשים שמתחשק להם להיזכר בפתח תקוה טרום עידן הקניונים הממוזגים.
השוק העירוני. לבה הפועם של המושבה (צילום: גיל לרנר)
ייחודו של השוק הוא בבתים העתיקים שבו, ובפרט במבנה בצורת משולש, שנבנה בהתאם לסגנון המאה ה-19. מדובר בשוק הגדול ביותר באזור השרון, שלאחרונה עבר גם קירוי.
ההיסטוריה של מתחם השוק, שכולל גם את הרחובות מונטיפיורי וגוטמן, היא לא רק סיפורו של המרכז המסחרי אלא של המושבה כולה.
השוק, על ניחוחות התבלינים והירקות שלו, היה הלב הפועם של המושבה מאז הוקמה ב-1878. נראה שאף קניון, גדול ומפואר ככל שיהיה, לא יוכל להשתוות לאווירה המיוחדת שיש במתחם.
