היה לו את כל מה שגבר אמיתי צריך. הוא היה בעל חוש הומור, אגו, הוא היה שעיר, חזק, בכל יום הוא היה נותן הופעות, אבל פעם בשבוע, ביום שבת, הוא היה נותן הופעה חינם, וכולם היו נוהרים לראות את הכוכב האמיתי של העיר וצועקים לו "ג'וני! ג'וני! ג'וני!".
כן, כזה הוא הכוכב של פתח תקוה,
קוף בכלוב. אין ילדים שגדלו בעיר הזאת בשנות השבעים והשמונים, ואין הורים שלא זוכרים את החווייה הכי מרנינה שהיתה לנו כאן בעיר.
בכל שבת וחג, כשהכניסה לגן החיות היתה בחינם, היו תושבי פתח תקוה נוהרים לגן החיות. היו שם כמה אטרקציות שהיום כבר אינן: הפיל שהיינו מכניסים
לו במבה לחדק, הגמלים שהגנבנו להן עלים וקליפות אבטיח ומלונים, וכמובן היפופוטם מסריח שמדי פעם ניאות להוציא את ראשו אל מחוץ למים.
אבל ג'וני היה מעל כולם, הכוכב הבלתי מעורער של גן החיות. הוא היה מתעלל בנו, משתין עלינו ללא רחמים בקשת רחבה, מתיז עלינו את המים שלו, זורק קליפות בננה וכל מה שהיה לו בכלוב, אבל אותנו זה לא עניין. היינו מכורים. נעמדנו סביב הכלוב שלו וצעקנו לו בהתלהבות. הוא אכל את הבוטנים שזרקנו לו ואפילו את הסיגריות הכבויות הוא לא היסס להכניס לפיו.
במרוצת השנים ג'וני נעלם. אולי אלה היינו אנחנו, שכבר גדלנו ולא ראינו אותו יותר. מבדיקה שערכנו עם סמנכ"ל עיריית פתח תקוה והממונה על גן החי, רונן צברי, עולה כי ג'וני, שהיה ראש השבט, סבל מדלקת ריאות ומת בשיבה טובה.
מה שאולי לא ידעתם זה שלג'וני יש יורש. שמו בישראל הוא מזרחי, והוא הגיע מהספארי לאחר שלא הסתדר שם עם שאר הזכרים. לאחרונה החל מזרחי לנהוג באלימות כלפי בנות השבט, ולכן הוא יועבר בקרוב לברזיל וישאיר כאן את אשתו ג'ודי ובתו ג'ינה.
ומה עם ג'וני שלנו? הוא נשאר זיכרון רחוק, בלי רחוב על שמו, בלי איזו מזרקה קטנה לזכר ימי ההשתנה העליזים שלו. בעצם, אולי היה זה קרב אבוד מראש, כיוון שבעיר הזו יש מקום רק לקוף אחד שהיה שם הרבה קודם: קופיקו.
