האם היה מסוכן להתגורר בקיבוץ ניר עם בשנים 2008-2007? נציגי הקיבוץ יצטרכו להשיב על השאלה הזאת בבית משפט השלום באשדוד.
בית המשפט אישר למחאמיד מאג'ד, תושב הצפון, להתנגד לדרישת התשלום שהגיש הקיבוץ, עבור דמי שכירות חדר לבנו. מאג'ד חתם עם הקיבוץ חוזה על שכירת החדר לתקופה של כתשעה חודשים, תמורת 1,050 שקל בחודש.
בשלב מסויים הוא עיכב את המשך התשלומים לקיבוץ. זאת משום, שלטענתו בנו עזב את המקום לאור המצב הביטחוני וירי הרקטות על
מערב הנגב.
קיבוץ ניר עם
ביקש לעקל את חשבונותיו באמצעות ההוצאה לפועל. בתגובה הגיש מאג'ד לבית משפט השלום באשדוד התנגדות לביצוע העיקול וביקש לעתור נגד ההליך.
בהתנגדותו טען שבנו לא קיבל תמורה מלאה עבור התשלום. לדבריו, הכסף הועבר לקיבוץ בהמחאות דחויות. עם זאת, לאחר שהבן עזב את הקיבוץ, על פי פרוטוקול הדיון בהתנגדות, ביטל מאג'ד את ההמחאות.
לפי פרוטוקול הדיון בנו של מאג'ד, התכוון להתגורר בקיבוץ במסגרת לימודי הנדסת החשמל במכללה האקדמית ספיר. לדבריו, הבטיחה לו האחראית על שכירת החדרים בקיבוץ ניר עם כי מדובר בסביבת מגורים נוחה ורגועה, המתאימה לסטודנטים.
מאג'ד טען, כי הקיבוץ הסתיר ממנו כי יש פאב סמוך לחדר בנו וכי לאזור נורים טילים. יתר על כן, לדבריו הדירה ששכר, לא הייתה ממוגנת מפני ירי והיה בה גג רעפים בלבד. "אם הייתי יודע את העובדות האלה לפני ששכרתי את החדר, לא הייתי חושב לעשות זאת ולסכן את חיי בני" זעם.
עורך הדין של הקיבוץ, אשר אוהד, ביקש מבית המשפט לדחות את הטענות. הוא הציג סעיף בחוזה, לפיו בדק בנו של מאג'ד את הדירה והציוד שבה. כמו כן, הוא
דחה את דברי האב על כך, שהם לא ידעו דבר אודות הקסאמים: "הטענות בדבר אי ידיעת העובדה כי נורים טילים על הקיבוץ, הן טענות קלושות ותלושות. גם הטענה בדבר קיומו של הפאב היא מופרכת ואינה נתמכת בכל ראייה", טען.
השופט הרשם, יניב בוקר, החליט לקבל את תביעת האב להגיש ערעור על בקשת העיקול שהגיש הקיבוץ, אך ביקר את אופן התנהלותו. "טענתו העובדתית של מאג'ד כי לא ידע כלל אודות ירי קסאמים על קיבוץ ניר עם, נראית כטענה שסיכוייה קלושים להתקבל כמהימנה".
עם זאת, הוסיף, שהוא מנוע מלקבוע את מהימנות הראיות וציין, שקיימת שאלת תום הלב, בעת ניסוח החוזה בין הקיבוץ לבין השוכר. בשל כך התיר למאג'ד לערער על הצורך לשלם את מלא הסכום.
