אם תיתקלו בלימור מזרחי
ברחוב, ואתם לא עכברי כדורסל מושבעים, סביר להניח שלא תדעו שנפל בחלקכם להיפגש עם אחת משחקניות כדורסל הנשים הטובות ביותר שידעה ההיסטוריה הישראלית.
מזרחי, 39, תושבת רמת השרון (זמני. אוטוטו חוזרת הביתה לגבעתיים), סוחבת בתיק האישי קריירה שבמדינות ספורט מתוקנות הייתה הופכת אותה לאישיות בכירה, כזו שמפרסמת דגני בוקר, בגדי ספורט ומכוני כושר. או בשתי מילים - אייקון ספורט.
מזרחי פרשה מכדורסל לפני שנה אחרי שעברה במועדונים הגדולים בארץ, שיחקה בארצות הברית, פולין, איסלנד וקרואטיה וצברה עשרות תארים ומשחקי נבחרת.
בשנה שעברה זכתה בתואר ספורטאית העשור מטעם משרד המדע, התרבות והספורט. לאחר פרישתה החליטה להפוך למאמנת כדורסל ומנהלת מרכזי אימון במסגרת "לקלוע עם החלום", מיזם אותו הקימה באופן אישי, וקורם עור וגידים בימים אלה בעיר חדרה.
אבל נדמה כי מיזם חייה של מזרחי מגיע מכיוון בלתי צפוי. בחודשים אלה היא נמצאת בהיריון מתקדם (בחודש השישי, אם אתם ממש מתעקשים לדעת), במה שהפך עבורה לסוג של הגשמת חלום, אולי חשוב יותר מכל תואר שהשיגה במהלך הקריירה על הפרקט.
מצד שני, ההחלטה שקיבלה מזרחי, לעבור את תהליך ההיריון לבד, בכוחות עצמה, לא פשוטה אפילו עבור ווינרית כדוגמתה. עכשיו, כשהיא עם מתהלכת בטן עגלגלה, המציאות נראית קצת שונה.
יש מחשבות על היום שאחרי הלידה?
"יש מחשבות, ברור. אני לא מנותקת מהמציאות. עוברות מחשבות איך אתמודד עם ההיריון. דבר אחד ברור, אמשיך בעשייה שאיתה התחלתי, ניהול בתי הספר לכדורסל. אמצא דרך לשלב בין הקריירה האישית לבין גידול הילד. יחד עם זאת, אני מודעת שהחוויה שעומדת בפניי לא תהיה דומה לשום דבר שעברתי בחיים עד היום".
אין חשש מהפגיעה בשגרת החיים? בשינוי בסדר היום?
"יש קונסנזוס ששום ריגוש שעברתי בחיים לא יהיה דומה למה שאעבור אחרי הלידה. מה יהיה מבחינת ההתפתחות האישית? השאיפה היא לשלב בין המקצוע לחיים הפרטיים. יש לי הרבה פרויקטים ומחשבות עתידיות. אולי אעשה את הדברים הכי מינוריים כדי למצות את עניין הילד בצורה מקסימלית, ויכול להיות שאמשיך לרצות לשלב את הקריירה עם גידול הילד. לא יודעת מה יהיה בדיוק".
בחרת להביא ילד בצורה עצמאית. זו בטח החלטה לא פשוטה.
"זה לא מה שכיוונתי אליו בחיים, להביא ילד לבד. ברור שהייתי רוצה להקים תא משפחתי נורמטיבי, אבל רצון לחוד ומציאות לחוד. הגעתי לנקודת זמן שזה או כך או בכלל לא. תמיד רציתי ילדים, ולא רציתי לוותר על זה, גם במחיר של להביא ילד לבד. מה יהיה בעתיד? אלוהים גדול".
לא מפריע לך שהתא המשפחתי יכלול, נכון לעכשיו, רק אותך ואת הילד?
"כל בן אדם היה רוצה לחיות בזוגיות. אני לא אומרת שזה מחייב חתונה, אבל כל אחד היה רוצה את זה בזמן מסוים של החיים. בעידן שלנו זה שכיח ופופולרי להתגרש או להביא ילד לבד. אין תשובה חד-משמעית, כל אחד צריך לעשות מה שהוא מרגיש שלם איתו".
איך המשפחה הקרובה הגיבה על ההחלטה שלך?
"היא מאוד מפרגנת, בהחלט. הם מאוד שמחים ובוא נגיד שההורים שלי, לאורך כל החיים, כיבדו מאוד את ההחלטות שלי. הם תמיד ייעצו לי או חלקו עליי, אבל תמיד כיבדו והיו שם בשבילי, וזה נכון גם היום, עם ההחלטה הזאת".
לקחת על עצמך חתיכת משימה, לגדל ילד בכוחות עצמך.
"אני יודעת שלא יהיה לי קל בעניין הזה, אבל אני מתחזקת מכך שנשים רבות עשו את זה לפניי ויש לי אמא ואחיות מדהימות שיעזרו לי,
אז אני רגועה. ברור לי שזו אחריות גדולה מאוד, אבל אמצא את הדרך לאזן. כרגע אני לא יודעת מה יהיה, תן קודם שייצא בריא כמו שצריך עוד שלושה חודשים, ואז נדבר".
בחזרה לכדורסל. הפרויקט של מזרחי התחיל בשוהם, עבר לחדרה וכיום היא מאמנת גם בכפר סבא. הכדורסל, גם לאחר שכבר תלתה את הגופייה, עדיין זורם לה בגוף. דמות כמו מזרחי לא יכולה להיעלם ככה סתם, ונראה שאם תמשיך בדרך הזאת, לא רחוק היום עד שתחזור לקבוצת בוגרות, הפעם בתור מאמנת ראשית.
הפרויקט, הדי חדש יש לומר, גוזל ממנה את מרבית שעות היממה. אם בעבר היא התמקדה רק בכדרורים ולקחה את הכדור במאני-טיים, הפעם היא מתרוצצת כדי לקדם את הפרויקט.
"אנחנו עכשיו שבועיים לאחר פתיחת שנת הלימודים, וזו התקופה העמוסה ביותר, עם הרבה שעות אינטנסיביות כדי להכין את העסק.
"כל ההכנות של תוכניות העבודה דורשות הרבה אנרגיה. אני מוצאת את עצמי בריצות מבתי ספר אחד לשני במטרה להביא למודעות של הילדים על הפרויקט 'לקלוע אל החלום עם לימור מזרחי'. החזון הוא לגרום לילדים וילדות לעסוק בספורט בראש ובראשונה, וכמובן בכדורסל שזה המקום שאני מחוברת אליו".
מה האתגר הנוכחי שלך בחדרה? מה השאיפה?
"השנה השאיפה היא להגדיל את התשתית של ילדות שישחקו בבית הספר לכדורסל במכבי עירוני חדרה, לאחר שבשנה שעברה שיחקו 35 בנות. המטרה היא להביא כמה שיותר בנות שירצו להשתייך למועדון הכדורסל".
הילדים של היום חולמים להיות לימור מזרחי?
"הילדים היום חולמים על פלייסטיישן, גיטר הירו, כאלה דברים. אלה החלומות שלהם".