הקריות: ראש העיר שנשכח

כמה ראשי עיר בישראל נשכחו? בקרית ים יש אחד כזה, שספק כמה אנשים זוכרים אותו. בני סטלקול כיהן כראש עירייה החל משלהי שנות ה-90 ועד לבחירות בשנת 2003 שבהן כלל לא התמודד. סטלקול מונה לראש עירייה לאחר שראש העירייה דאז והיום, שמואל סיסו מונה לקונסול ישראל בניו יורק.

הוא בכלל לא רצה בתפקיד, אבל המפלגה לחצה, והוא מונה. באותם זמנים, על פי חוק, במקרה שראש עיר היה מסיים את תפקידו לפני תום הקדנציה הייתה המועצה ממנה את אחד מחבריה כמחליפו. סטלקול היה נציג מפלגת העבודה ולבסוף נכנע ללחצים של סיעת הליכוד שהייתה מפולגת ומסוכסכת ולכן ביכרה שייבחר נציג שיתאים לה.

נשכח. בני סטלקול (צילום: גיל נחושתן)

מצד שני לחציו של ראש מפלגת העבודה דאז, פואד בן אליעזר עשו את שלהם, וסטלקול הפך ראש עיר. כעבור כשנה וחצי נערכו בחירות וסטלקול שהתמודד מול חמישה אחרים ניצח.

תקופתו של סטלקול זכורה בעיקר בזכות הבעיות, המצוקות והכאוס הפוליטי במועצה: בתקופתו היו זמנים שעובדי העירייה לא קיבלו משכורות ושבתו,

במשך עשרות שנים הבעיה העיקרית בשדרות ירושלים הייתה הצפות בימי החורף וזאת מאחר והן נבנו ללא ניקוז. סטלקול הצליח להשיג 30 מיליון שקל וטיפל בבעיה. כשהוא נכנס לתפקיד פחת המים היה מעל 20 אחוז (מים שהתבזבזו בגלל צנרת ישנה ולא תקינה). סטלקול הצליח להוריד את פחת המים ל- 10 אחוז.

כמו כן, בתקופתו עברו משרדי חברת החשמל לקרית ים. הישגיו היו גם בתחום החינוך, כאשר שרת החינוך דאז לימור ליבנת העניקה לו תעודה בגין עלייה בתוצאות בחינות הבגרות וירידה באחוז הנושרים. כמו כן הוא מיזג הרבה מבני הספר בעיר. למרות הישגיו ותרומתו לציבור תקופתו של סטלקול זכורה בהקשרים היותר שליליים והוא נשכח מהתודעה הציבורית.

כיום, שש שנים לאחר תום הקדנציה שלו, דומה שאף אחד לא זוכר את פועלו. שנים ישב בביתו חסר תעסוקה, והחברים מהעבר לא מיהרו לסייע. מפלגתו עסוקה בדברים אחרים ולא זכרה לו חסד נעורים כאשר הסכים להיות ראש עיר מטעמה.