טרנדים הומצאו כדי שיהיה ממה להתפעל וכנראה גם מה להחליף. זה בולט בעיקר באופנה, אבל חלק מכל תרבות, בין אם מדובר במוזיקה, בקולנוע או בספרות. גם מאכלים הם סוג של טרנד מתחלף. יש כאלה שקופצים לרגע (כמו הטורטיות) ואחרים שפשוט שמסרבים להיעלם (כמו הסושי).
זה למעשה סיפורו של קפה שרי. כל עוד מרכז פתח תקוה
שימש גם כמרכז הבילויים (לא שהיו כל כך הרבה אפשרויות אז), הוא היה המקום לדייט הראשון,
בית הקפה בו התכנס הפרלמנט העירוני, והמוקד שכל מי שרצה לראות ובעיקר להיראות, היה חייב להגיע אליו.
מאז שהבליינים עברו למתחם יכין סנטר
(זה קרה לפני כן בראשון לציון, שמקומות הבילוי והמסעדות שלה עברו לאזורי התעשייה וייבשו את מרכז העיר), הלך ודעך כוכבו של קפה שרי. גם העובדה שקניונים מרשימים יותר מקניון ברוך נפתחו בעיר וחנויות הבגדים שבו עזבו לטובת סוכנויות נדל"ן וחברות כוח אדם עמעמו את הזוהר.
הרבה לפני תקופת ארומה ושאר רשתות הקפה התחרו זו בזו קפולסקי וקפה שרי. לשתי הרשתות היו סניפים רבים ברחבי הארץ, שהלכו והתמעטו עד שנעלמו לחלוטין. מבלי לבדוק זאת בגוגל נדמה שבית הקפה בפתח תקוה הוא השריד האחרון של רשת שרי.
כחובבי נוסטלגיה ישבנו בו השבוע, וכאילו חזרנו במנהרת הזמן אל אמצע שנות השמונים. השולחנות והכיסאות נותרו מהמילניום הקודם, ונדמה שגם הוויטרינה. הנוף מהקומה השנייה זוכר גם הוא חסד נעורים לאייטיז ונותר כשהיה. אבל זה כנראה בגלל שמרכז העיר לא עומד בראש סדר העדיפויות של עיריית פתח תקוה.
ברקע, עופרה כבר לא מתחרה בירדנה ומודרן טוקינג טובים רק למסיבות כיתה ד' במועדון ברזילי בתל אביב.
היושבים במקום לא לבשו חולצות עם משבצות גדולות וקארה שכמו גוהץ בקיטור הוא כנראה כבר באמת פאסה. הזיכרון, אם כן, נותר בעירבון מוגבל.
היו ימים בקפה שרי. התפריט הורכב אז בעיקר מעוגות, קינוחים וקפה. השוס הכי גדול היה ספגטי ופיצה אישית עגולה עם זיתים. לרגע הפלגנו בזיכרונות על קרם שניט, סברינה ובננה ספליט, עד שהתפריט הגיע לשולחן ולימד אותנו שהעיצוב אולי מספק זיכרונות תמימים ונעימים, אבל בכל מה שקשור למטבח, גם קפה שרי שוחה עם הזרם.
פתחנו בסלט שרי חם וחביב ביותר (23 שקלים), עם הרבה עגבניות שרי ופטריות שהוקפצו בשמן זית וחומץ בלסמי. השילוב יצר מתיקות ריבתית מסוימת ברוטב ויחד עם טוסטוני שום בהחלט סיפק את הסחורה.
העיקריות התחלקו לשניים: קלצונה טונה (43 שקלים) היה עשוי מבצק פיצה נפלא כשרוטב נפוליטנה הוגש לצידו. זו היתה מנה שבהחלט עשתה כבוד למטבח האיטלקי. מהצד שהיינו שמחים להחזיר למטבח הגיע רביולי פונגי (46 שקלים), שהוקפץ עם פטריות ואגוזים בשמן זית, יין לבן, חמאה ושום. מלית הגבינה לא הורגשה בתוך הבצק העבה שהיה מעט יבש.
סיימנו בעוגת שוקולד חמה (38 שקלים) אליה נלוו שני כדורי גלידה, הרבה קצפת ולא פחות מכך סירופ שוקולד. היה נחמד, מתאים לזוג, אבל חסר כל ייחוד.
קפה שרי נותר העוגן האחרון של קניון ברוך. למעשה הוא אחד משלושה בתי קפה שלא צריך רכב כדי להגיע אליהם. למרות המיקום הלא טרנדי והעיצוב חסר השמחה, המטבח שלו ברוב המקרים מיישר קו עם חלק ניכר מבתי הקפה בעיר, וזה, לכשעצמו, הישג לא מבוטל.
קפה שרי, ההגנה 7, קניון ברוך, פתח תקוה. טלפון: 03-9316316
