ניצן נתן, ניצן נשכח

כך חולפת לה תהילה: בליל ה-12 בנובמבר 2008, מעט לאחר שחלפה שעת חצות, הבין מאיר ניצן שתם עידן. האיש שהפך את ראשון לציון לעיר הרביעית בגודלה במדינה, ייפרד מהתואר ראש עירייה וייכנס בשעריו של מתחם ה'לשעברים'.

שעתיים קודם לכן הוא היה אופטימי, שופע חיוכים מנצחים וגאה. הוא ניצב ביציע של אולם הספורט גן נחום בעיר, מוקף בתומכים, מתעלם באלגנטיות מאנשי יריבו המר, דב צור. על הפרקט, מול עיניו, החלה ספירת הקולות. הקלפיות הרבות שפוזרו בעיר החלו להגיע ואל הלוח הגדול זרמו התוצאות.

ההתחלה, מהוססת, כדרכן של התחלות, הראתה יתרון זעיר לצור. ניצן לא התרגש. כששאלו אותו איך הוא מרגיש הוא השיב כהרגלו: "תמיד טוב". צור עצמו, לא נכח באולם אלא העדיף להמתין לתוצאות בביתו. ככל שחלפו הדקות, החיוכים נמחקו וניצן החל לגלות סימני עצבנות ראשוניים. היתרון של צור לא נמחק. הוא לא גדל אמנם - אך גם לא הצטמצם. צור המשיך להוביל בפער קטן אך עקבי.

מאיר ניצן ודב צור. האחד נשכח, השני בתודעה (צילום: אבי מועלם)

כאשר הסתיימה ספירת מחצית הקלפיות והמצב נשאר בעינו, ניצן התכונן לעזוב את המקום. אחרי הכל להפסיד בבחירות זה דבר אחד, אבל להיות שם כשהיריב הגדול שלך חוגג ניצחון? זה כבר היה יותר מדי עבורו.

עוד לפני שצור נכנס למתחם, מוקף במאות תומכים, ניצן עזב את ההיכל עם רעייתו נעמי והחל לצעוד אל עבר מכוניתו. הוא לא סיים את התפקיד עם ראש גאה, אלא במבט מושפל, לקול מחיאות כף לועגות, מתחמק משאלות העיתונאים ובעיקר מאוכזב מהתושבים שחשב שלעולם לא יבגדו בו.

מאוכזב מהתושבים. מאיר ניצן (צילום: אבי מועלם)

קשה לומר ששמו של ניצן יישכח במהרה, בין היתר משום שהוא הונצח בחייו כאשר היכל התרבות בעיר נקרא על שמו.

לקראת סוף הקדנציה החמישית שלו,

הפעילות הציבורית חסרה לניצן ותעיד על כך העובדה שהוא יצא למערכה נוספת והתמודד בפריימריס של רשימת "קדימה" לקראת הבחירות לכנסת. גם הפעם הוא נחל אכזבה כאשר לא הצליח להגיע אפילו ל-50 המקומות הראשונים.

לאחרונה ביקש ראש העירייה, דב צור, להעניק לניצן את אות יקיר העיר - אולם הוא סירב לקבל אותו. כך ירד המסך על האיש שבזמנו היה משיג את ראש הממשלה בשיחת טלפון וכיום מסתכל על הנעשה בעיר בעיניו של פנסיונר.