לא קל להיות מבקר מסעדות. זה אמנם נשמע מפתה (לפחות פעם בשבוע מסעדה אחרת), לא הכי טוב לפיגורה (מישהו מכיר מאמן כושר אישי?) ובעיקר מונע ממך את הזכות הלגיטימית להתלונן ברגע האמת כשמשהו לא בסדר.
ברגעים האלה המבקר נאלץ לבלוע את עלבונו (לפעמים אין הגדרה אחרת לדברים המוגשים לשולחן) ולהנהן בראשו כשהמלצרית שולפת את החיוך הכי מתוק שהיא יכולה לגייס (זה תמיד קורה אחרי שמגיע האוכל) ושואלת "הכל בסדר?".
אז זהו, שכמעט שום לא היה בסדר בקפה רומא השבוע. קשה להחליט ממה להתחיל. האם באוכל? אולי בשירות? בעצם, למה לא מכך שבשירותי הגברים לא היה נייר טואלט? אולי אפילו בכך שנהוג שבבתי קפה יש עיתונים לטובת אנשים שבאים לבד, או סתם כאלה שרוצים להתעניין באקטואליה בזמן שהם אוכלים.
נכון שיש במקום טלוויזיה, אבל מי שלא קורא שפתיים יתקשה להבין על מה מדובר כשביבי מרצד על המסך. אין קול.
זו הפעם השלישית שלי בקפה רומא. הפעם הקודמת הייתה לפני שנה, בדיוק בשבוע בו התחלפו הבעלים ואילן יאנג, מי שהקים את האיטלקייה הססגונית הזו, החליט שנמאס לו מחיי המסעדנות. אז, היעדרו טרם הורגש. הפעם אפשר רק להסיק שזה קשור. בכל מקרה, משהו לא דפק כמו שצריך בקפה רומא. למעשה, כמעט שום דבר.
סלט או ערימת אכזבות? (צילום: נעם גלבוע)
ההתחלה דווקא הייתה מבטיחה. מלצרית חייכנית הגישה תפריט ולקחה הזמנה. אלה היו רגעי החסד האחרונים. למנה ראשונה הזמנתי קרוסטיני עיזים (34 שקלים) ולעיקרית רביולי ממולא בטטה ברוטב שמנת ופטריות (47 שקלים). הוספתי גם שייק פירות (23 שקלים).
בדיוק אז התחילו ההפתעות הלא סימפטיות להגיע לשולחן בזו אחר זו. זה התחיל בלחמניות שום, אחד הסמלים המענגים של המקום, שאיש לא חשב לחמם אותן קצת לפני שהוגשו לשולחן, אבל היה יכול להיות נסלח לולא המלצרית הגיעה לשולחן עם המנה הראשונה והעיקרית גם יחד.
האסון השירותי הזה - ממתי מגישים שתי מנות חמות יחד? - אילץ אותי לתמרן במהירות בין המנות, מה שהרס לחלוטין את ההנאה. אם לא די בכך, בצק הרביולי היה גס מדי, הרוטב חסר ייחודיות, פירורי הפרמזן שנלוו למנה היו קפואים, וכשהרביולי פלוס הרוטב הגיעו לטמפרטורת החדר (די מהר), העסק הפך מיותר לחלוטין.
פסטה בקפה רומא (צילום: נעם גלבוע)
הקרוסטיני, כל עוד נותר חם, היה בהחלט חביב, רק שגם הוא התקרר די מהר. בנוסף (מעצבן לקטר כל כך הרבה), השתייה- וזה משהו שטרם נתקלתי בו - הגיעה לשולחן אחרי האוכל. לא רציני.
בשלב הזה כבר רציתי ללכת. הרגיש לי מאוד נכון לוותר על הקינוח, אבל הזמנתי בכל מקרה עוגת מוס חלבה עם אגוזים (30 שקלים), שחוץ מצורה חיצונית לא הזכירה בשום שלב עוגה. אפשר רק להעריך כמה זמן היא בילתה במקרר (כמה ימים?) ובטוח שלא שהתה בטמפרטורה הנכונה. כל ביס ממנה (ברביעי התייאשתי וביקשתי חשבון) היה מאכזב יותר מקודמו.
קפה רומא היה אחד המקומות החביבים בעיר. בזמן שבפתח תקוה נפתחים יותר ויותר בתי קפה, התחרות הופכת קשה וכל מקום עושה את המקסימום כדי להשתדרג, קפה רומא הולך אחורה.
פרט אליי היה רק עוד שולחן אחד, מה שמסיר את האפשרות שבגלל לחץ במטבח (לא שזה תירוץ) כל זה קרה. ניתן לקוות שיד המקרה הייתה קשורה לכך שיותר מדי אסונות פקדו את המקום, שירותית וקולינרית, דווקא ברגע שהגעתי לשם. לא בשבילי - בשביל בעלי המקום.
- קפה רומא, משה דיין 16, פתח תקוה 03-9219644
