נערה בת 17 מאבן יהודה,
שננשכה על ידי כלב דלמטי, תובעת את בעליו. לדבריה, בעקבות הנשיכה היא סובלת ממחלת הנשיקה ומטראומה. הצעירה תובעת מבעלי הכלב, בני זוג מאבן יהודה, 31,000 שקל באופן מיידי, ועד שני מיליון שקל וחצי לכל נזק עתידי. במקביל, נתבעת גם חברת הביטוח "ישיר, איי.די.איי", שביטחה את הנתבעים.
בתביעה שהוגשה בסוף חודש אוגוסט השנה, באמצעות עורכי הדין אמיר לוי וענת קאופמן מנתניה
בבית משפט השלום בנתניה, נטען כי בחודש אפריל 2008, בשעת ערב, הגיעה הנערה, אף היא תושבת אבן יהודה, לבקר את חברתה המתגוררת ביחידת דיור הנמצאת בחצר ביתם של בני הזוג. לטענתה, למרות שכלל לא התגרתה בכלב, הוא התנפל עליה ונשך אותה בשתי רגליה.
בעקבות הנשיכה טופלה הצעירה במוקד הרפואי (מלר"ם) של קופת חולים בנתניה והופנתה לחדר המיון בבית חולים "מאיר" בכפר סבא.
לאחר טיפול ראשוני שוחררה לביתה.
לדבריה, כחמישה ימים לאחר מכן, החל חום גופה לעלות ולאחר שלושה ימים התנפחו שפתיה והיא החלה סובלת מכאבי ראש עזים. הנערה הובהלה שוב לבית החולים, כשהיא סובלת גם מבצקת ברגליה. היא טופלה שוב ושוחררה לביתה.
לאחר מספר ימים החלה פריחה על בטנה ומצבה הורע. הפעם היא אושפזה בבית חולים לילדים ב"שיב"א", שם גילו שהיא סובלת מ"מחלת הנשיקה". התביעה טוענת כי המערכת החיסונית של התובעת נחלשה, וכי המחלה בה לקתה בעקבותיה הינה תוצאה ישירה של אירוע הנשיכה.
המנתח הפלסטיקאי, פרופ' רפאל שפיר, שבדק את התובעת, קבע בחוות דעת רפואית משפטית, כי נותרו לה בעקבות אירוע הנשיכה, עשרה אחוזי נכות לצמיתות בתחום הפלסטי.
מאז האירוע, כך עולה מכתב התביעה, "סובלת התובעת מצלקות כואבות באזור הפגיעה, ותקופה ארוכה התקשתה ללכת". עוד נטען כי הרופאים אסרו עליה
להיחשף לשמש ולחום, בגלל הצלקות שעל רגליה, וכי עליה לכסות את הירכיים כדי למנוע חשיפת הצלקות לשמש. לטענתה מדובר ב"מטרד שאין צורך להכביר עליו במילים".
"התובעת", נכתב עוד, בכתב התביעה, "בחורה צעירה אשר מנועה מללבוש בגד קצר כמו בגד-ים, נאלצת להימנע מפעילויות חברתיות שונות המתבצעות בלבוש שאינו ארוך עקב תחושת הבושה ממראה הצלקות, דבר הגורם לה רגשי נחיתות ועגמת נפש. בסמוך למועד בו אירעה הנשיכה התובעת עמדה להשתתף בטיול שנתי, אך עקב פגיעותיה הקשות ובהוראת הרופאים, נאלצה להיעדר דבר אשר הסב לה צער רב.
"כמו כן, נאסר על התובעת בהוראת רופאיה, להשתתף בשיעורי חינוך גופני בבית ספרה". בנוסף, סובלת הצעירה מחרדות בכל פעם כשהיא באה במגע עם כלבים. היא מתרחקת כשהיא רואה כלב בסביבה, ואף נמנעת לחלוטין מלהוציא לטיול את הכלב המשפחתי שלה, אחרי שבעבר הייתה עושה זאת על בסיס יומיומי.
עורכי הדין לוי וקאופמן טוענים כי האחריות רובצת על בעלי הכלב, שלא הציבו שלטי אזהרה מפני נוכחותו, לא דאגו להתקין רסן על פיו כדי למנוע אפשרות נשיכה והתירו לכלב להסתובב חופשי לחלוטין וללא יכולת לשלוט בו.
כתב הגנה בתביעה טרם הוגש.
