למדתי בתיכון "אחד העם" ואהבתי מאוד ללכת לבית ספר, הרבה יותר מתלמידה רגילה. לא הייתי דוגמה לילדה מן השורה, כי בזמן שרבים העדיפו את החופש והפנאי, תמיד נטלתי חלק בהצגות ובפעילות שהייתה אחרי שעות הלימודים.
בשישית כבר התחלתי לכתוב סיפורים לילדים. אני ועוד שני חברים נסענו לתל אביב לשמוע הרצאות בספרות ואז כבר כתבתי בעיתוני ילדים. כשהייתי בכיתה יא' הוצאתי את ספר הילדים הראשון שלי, "גבעת הכלניות".
"יום אחד עלה לי רעיון ללכת למורה שלי ולהגיש לו סיפור שכתבתי. החברים שלי מהכיתה אמרו לי, ואני לא אשכח את המשפט הזה - 'הוא ייתן לך בעיטה בישבן'. הוא דווקא שלח אותי להוצאת ישראל ולהוציא לאור את הספר ששמו "למה השחירו כנפי העורב".
באותה תקופה התחלתי לכתוב את הספר הראשון של "קופיקו" וקיבלתי את פרס יציב לסיפורי ילדים.
