חברה מסחרית, המחזיקה בניין בן 5 קומות בעיר חיפה,
תאלץ לשלם לעירייה יותר מ-10 מיליון שקל בגין ארנונה ודמי חכירה. זאת לאחר שבית המשפט העליון דחה את הערר שהגישה החברה בגין החיובים האלה, בין השאר בטענה כי המבנה מיועד לשימור והיא לא ידעה זאת בעת רכישתו.
החברה מחזיקה בזכויות על הנכס מאז שנת 1991. בין החברה לעירייה התגלעו מחלוקות בשני עניינים: תשלום דמי חכירה על הנכס ותשלום מסי ארנונה ומים בגין השנים 1991-1999.
חוב הארנונה מוערך, נכון לשנת 1999, בכ-2.85 מיליון שקל, החוב בגין החכירה מוערך ב-8 מיליון שקל נכון להיום. בשני פסקי דין, דחה בית המשפט
המחוזי את עמדת החברה, והיא ערערה לבית המשפט העליון, שם העלתה טענה כי הזכויות על הנכס הועברו אליה בשנת 1991, ולכן אין היא חייבת תשלום מס רטרואקטיבי משנת 1991.
עוד טענה כי הנכס היה בלתי ראוי לשימוש והיה מקום לקבוע שהוא אינו בר שימוש ולפטור אותו מארנונה. בנוגע לדמי החכירה טענה החברה כי יש להפחית את דמי החכירה, מאחר שבעת הרכישה היא לא ידעה כי מדובר בבניין המיועד לשימור, דבר ההופך את שיפוצו ללא כלכלי.
בית המשפט העליון דחה את הערעורים וציין כי החברה עצמה רשומה כבעלת הנכס מאז 1991. כמו כן, קבע כי בעת העברת הזכויות בנכס, התחייבה החברה לשאת בחובות הרובצים על הנכס, לרבות ארנונה.
בית המשפט קבע עוד כי אין רלוונטיות למצב הנכס בעבר והיותו נכס לשימור. זאת, מאחר שלא מתקיימים שלושת התנאים למתן פטור מארנונה: מתן הודעה של החייב לעירייה, היותו של הנכס בלתי ראוי לשימוש ואי שימוש בנכס בפועל. עוד עלה מפסק הדין כי בנוגע לדמי החכירה, החברה לא שילמה את דמי החכירה, למרות שהעירייה מחלה לה על החוב בגין השנים 1991-1994, והפחיתה ב-50 אחוז את החיוב בגין השנים 1995-1996.
התנהלותה של החברה, ציין בית המשפט, פועלת לרעתה כמו גם העובדה שהפרה את ההסכם המחייב אותה לשלם דמי חכירה. בית המשפט דחה את הערר וגם חייב את החברה לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 50 אלף שקל.
