המסך האחרון יורד על קולנוע לב סמדר בלב המושבה הגרמנית.
בית המשפט אישר השבוע לכונסי הנכסים של בית הקולנוע המיתולוגי הוותיק למכור את הנכס. אפילו מועד לפינוי כבר נקבע: מאי 2011.
על מרצפות האבן הישנות בבית הקולנוע השכונתי הייחודי התהלכו בעבר חיילי המנדט הבריטי, לצד אנשי בוהמה רבים מירושלים שהתהלכו בן כתליו כל שנות קיומו. כעת סוגר בית הקולנוע את שעריו בתום 81 שנות קיום ועשייה תרבותית איכותית.
_wa.jpg)
קולנוע סמדר. אייקון תרבותי (צילום: מיקי אלון)
למרות הזמן הקצר שחלף מאז ההחלטה, קיבלו הכונסים, עורכי הדין יורם אבירם וראובן יהושע, הצעות רבות מיזמי נדל"ן. וכך, עוד שנים מעטות, במקום סרטי איכות זרים, פופקורן ובירה באמצע הסרט, נצטרך להתרגל לעוד מיזם מפלצתי מבטון בלב שכונת המושבה הגרמנית. ההכנות להצגה האחרונה כבר נכנסו להילוך גבוה.
לפני 13 שנה אימצה רשת בתי הקולנוע 'לב' את המקום, והוא פועל שבעה ימים בשבוע. הסכסוך על בית הקולנוע פרץ לפני למעלה מעשר שנים, אז נחלקו הדעות בין בעלות הקולנוע, האחיות נאווה צ'צ'יק ושרה חריש.
המחלוקת בין השתיים פרצה אחרי מותה של האם, על רקע חלוקת הירושה שכללה בין היתר את מתחם בית הקולנוע. אביהן, אריה צ'צ'יק, הותיר בצוואתו את ניהול בית הקולנוע בידי שתי הבנות, אשר יש עוד מי שזוכרים אותן כמי שטאטאו קליפות גרעינים באולם כשהיו קטנות.
מאז המגעים בין השתיים מתנהלים בעיקר בבית המשפט. במסגרת הפירוק מספרים כי צ'צ'יק ניסתה, כאקט אחרון, למכור את הנכס לחברה קבלנית. אחותה מיהרה לעתור לבית המשפט בדרישה לביטול העסקה, וזה קיבל את בקשתה ואף דרש מצ'צ'יק לשלם לחריש פיצויים.
בשנת 1999 הוגשה לראשונה הבקשה למנות את עורכי הדין יהושע ואבירם לכונסי הנכסים של בית הקולנוע. אבירם, יש לציין, אף משמש כעורך דינה של רשת בתי הקולנוע 'לב', המפעילה את בית הקולנוע בפועל.
בשבוע שעבר, כאמור, התקבלה לבסוף הבקשה והשניים מונו לתפקיד. בהחלטה נקבע כי "כונסי הנכסים יפנו לשוכרת (לב סמדר) ויודיעו לה כי המועד האחרון לפינוי בית הקולנוע הוא 20.5.2011. יובהר באופן חד משמעי כי לבעלים אין כל זכות להשכיר את בית הקולנוע לאחרים". לאחר הפינוי יימכר הנכס לכל המרבה במחיר.
לפני שנה ושלושה חודשים בדיוק חגג בית הקולנוע את הגיעו לגיל המופלג 80. בשנים אלו יהודה עמיחי כתב עליו שיר, חנוך ברטוב תיאר אותו בספריו,
ומנהיגי היישוב נאמו בו באסיפות פוליטיות.
סמדר היה החלוץ שהקרין סרטים גם בשבת והציע שני כרטיסים בכרטיס אחד. ירושלמים רבים, כמו גם אנשים שהחליפו זה מכבר את כתובתם ממערב לשער הגיא, באו לבלות בקולנוע אשר שכן במבנה ישן אך עם הרבה רוח חיים ברחוב לויד ג'ורג' שבמושבה הגרמנית. ביניהם ניתן היה לראות לא פעם סופרים ואנשי רוח כחיים גורי, חנוך ברטוב, אריאל הירשפלד ודוד קרויאנקר. לצד אנשי תקשורת כחיים ברעם, נרי ליבנה, מיכאל דק או עמנואל הלפרין.
המבנה עצמו נבנה לפני 81 שנה מאבני סיליקט, בסגנון האר-דקו, אשר גורם לו להתבלט בייחודו כבניין חד-קומתי על רקע בתי המגורים הטמפלריים הקטנים של המושבה הגרמנית. בתחילה שימש בית הקולנוע את חיילי הצבא הבריטי, ובשנת 1935 נפתח לקהל ירושלמי החרב תחת השם 'קולנוע אוריינט'.
אחרי מלחמת השחרור חזר הקולנוע לשגשג. בשנת 1949 קנו את המקום ארבעה חיילים משוחררים. שלושה מהם עזבו עם השנים ומי שנותר הבעלים היחיד היה אריה צ'צ'יק. ותיקי ירושלים זוכרים אותו עד היום כפיגורה המוכרת על כולם. רעייתו רבקה עזרה פעמים רבות במכירת הכרטיסים ובנותיו הקטנות טאטאו את הגרעינים מהרצפה. צ'צ'יק היה מפעיל במו ידיו את מכונת ההקרנה, מכר אוכל במזנון ותלש בעצמו את ספחי הכרטיסים. המקום התנהל כעסק משפחתי לכל דבר.
צ'צ'יק גם החליט כי הקולנוע צריך לקבל שם חדש, עברי, והכריז על תחרות. הזוכה היתה ילדה בת 14 שקיבלה מנוי שנתי חינם בזכות השם המקורי שהציעה: סמדר. וכפי שאומרים, השאר היסטוריה.
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
