אפילו היתה התוצאה, שהושגה אור ליום שני השבוע (13.7) בוועדת הכלכלה של הכנסת, מוגדרת כ"חיובית" - אין צורך להזדרז בהשקת כוסית. הדרך להשגת היעד הנשאף של התנועה הקיבוצית - 979 משופרת - עודנה ארוכה, ארוכה מאוד. הבג"צים עוד לא הוסרו מהשולחן, משרד המשפטים מאיים שהכנסת הקיבוצים לחקיקה הראשית של מקרקעי ישראל תהיה "על גופתו המתה", והתעקשות המינהל עצמו לסרב לכל שינוי במתווה - איתנה מתמיד.
כוחותינו הקיבוציים - זאב (ולוולה)
שור, בארי הולצמן,
יעקב בכר,
איציק בדר,
מיכי דרורי
ורון רוגין
- הנמצאים עמוק בביצת מקרקעי התנועה - עשו לילה בבית המחוקקים, ומבטיחים שימשיכו להיאבק עד הסוף.
הפמליה הקיבוצית, בגיבוי ח"כ חיים (ג'ומס) אורון,
ש"נתן גב" בעצה ובתמיכה לאורך הלילה; אבשלום (אבו) וילן,
מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, ומנכ"ל משרד החקלאות יוסי ישי; בשיתוף-פעולה אינטנסיבי עם חברי הכנסת שלי יחימוביץ'
מ"העבודה" וישראל חסון מ"קדימה" (הידעתם שהיה "ילד חוץ" בקיבוץ גבת?) - הצליחו, בסביבות השעה 2:00 בלילה שבין יום א' ל-ב', לאחר 16 שעות דיון רצופות, להזיז "פיון" על לוח השחמט של חוק הרפורמה בקרקעות מבית מדרשו של ראש הממשלה ביבי
נתניהו.
אפילו הצעד הסמלי הקטן הזה, מסתבר, מעורר מיד גלים וטענות כלפי כאלה ואחרים שנעדרו מליל השימורים. למשל הוזכרו ח"כ שי חרמש,
ואפילו סגנית השר אורית נוקד,
שפעלה נמרצות בנושא לאורך כל הדרך, לפני ומאחורי הקלעים. טענות נשמעו גם נגד יו"ר המפלגה אהוד ברק
(ראו בהמשך).
הורתה של הרפורמה המתייחסת לקרקעות המינהל - עוד בתוכנית "100 הימים הראשונים" של ממשלת הליכוד. בטיוטה, ניחשתם נכון, נותרו הקיבוצים בחוץ. לפני כחודש הועברה הצעת החוק בהקשר זה לוועדת שרים לענייני חקיקה. עדיין, הקיבוצניקים היו מחוץ לגדר. מי שסיכל, לאו דווקא לרווחת הקיבוצים, את העברת הדיון בהצעת החוק הממשלתית לוועדת הכספים כחטיבה אחת במסגרת חוק ההסדרים - היה יו"ר הכנסת ראובן ריבלין. לאחר הפיצול, במסגרת הדיון בוועדת הכלכלה, היה הסיפור שונה מעט.
בינתיים, מדגישים גורמים בתנועה הקיבוצית, מדובר על החלטה שהתקבלה בוועדת הכלכלה בלבד, עדיין לא בכנסת, ועדיין אין חוק מדינה שנכנס לתוקף. "כל עוד לא חלה התקדמות בנושא היוון הזכויות", מבהיר עו"ד רון רוגין, "הבעיות בדרך לרישום דירת חבר על שמו - נותרו על כנן". לדבריו, עדיין אין הם מצליחים לפצח את עקשנות הרשויות לגבי העובדה כי בשעה שברוב המקרים, ברחבי ישראל, יכול אזרח עירוני לזכות ברכישת ביתו בתמורה ל-3.75% מהמחיר המהוון של הקרקע - חבר הקיבוץ נשאר מחוץ לתחום. "אני לא מצליח להבין מדוע בקרית עמל
אזרח יכול לרכוש בית ב-3.75%, ובשער העמקים,
על-פי 979, הוא ייאלץ לשלם 33% ממחיר הקרקע המהוון", תוהה עו"ד רוגין.
את "הצעד הקטנטן" שאכן נעשה השבוע, הוא מסביר כך: "יש בחוק מקרקעי ישראל הגדרה של קרקע עירונית בייעוד למגורים ולתעסוקה. בקרקע עירונית מותר להעביר בעלות על הקרקע מאחד לשני. בהגדרה המעודכנת של קרקע עירונית - כמובן, אם יתקבל החוק בכנסת - יושווה מעמד הקרקע בקיבוץ לכך. הווה אומר, 'שטח המחנה' של הקיבוץ ייחשב לצורך חוק מקרקעי ישראל כקרקע עירונית לכל דבר ויוכל לעמוד בתנאים של העברת בעלות. אבל הבעיה היא, שללא פתרון מוקדם של בעיות ההיוון - הסיפור נותר תקוע".
ללא השגת יעד ההיוון ההגיוני (3.75%) - גם לאחר שיתקבל החוק, לא יוכל הקיבוצניק לזכות בבעלות על בית כמו כל עם ישראל. המינהל אומנם התחייב להביא את ההצעות, ברוח החלטות ועדת הכלכלה, לאישור מועצת מקרקעי ישראל, אבל אינו מוכן להתחייב על טיב ההצעה. בתנועה הקיבוצית חוזרים ואומרים כי בתנאים הדרקוניים הנוכחיים מחייבים אותה, למעשה, למעין "הסדר קיבוצים" נוסף, שלא תוכל לעמוד בו. גם אם במינהל, כמו-גם בשאר הרשויות העוסקות בתחום, מבינים את הבעייתיות - במקרה הטוב הם מושכים כתפיים: כרגע אין להם פתרון.
"מוקדם לחגוג", מסכים גם ולוולה, מזכיר התנועה הקיבוצית, שאף הוא עשה את תחילת השבוע בפסגות ירושלים. "המאבק על הבית עוד ארוך. אנו נערכים עתה להמשך המאבק למניעת אפלייתנו בנושא גובה תשלום דמי ההיוון על קרקע בשטחי מגורים ותעסוקה לעומת המגזר העירוני".
וכשמדובר במאבק, יימצא שם גם בארי הולצמן, שועל קרבות ותיק בתחום. "הופענו לדיון", מסביר הולצמן את קשיי ההסברה והניווט, "עם עמדה דואלית: מצד אחד לא רצינו כלל בהפרטת הקרקעות - ובעניין זה קיבלה מועצת התנועה החלטה ברורה. מצד שני אמרנו: אם מחלקים סוכריות - למה אנחנו לא? למה שלא נפעל לקבל בעלות על הדיור שלנו? בהחלטה שנפלה השבוע", הוא מאשר, "סוכם, למעשה, שנשמר מסלול להצטרפות שלנו לרפורמה, אם וכאשר".
עד כמה אחראית צמרת העבודה להישג הזה?
בארי הולצמן: "אהוד ברק, כמו שלום שמחון, היה 'בשבילנו' עד גבול הערכים שהם חשבו שניתן יהיה להשיג. הם אמרו לנו: 'אתם חוצים את הגבול', אבל אנחנו התעקשנו להיות חלק מהרפורמה בחקיקה ראשית. הצלחנו, למרות עמדתם. על התנאים, אמרנו, נדבר אחר-כך".
הולצמן אינו בודד בעמדתו המסויגת, אולי המקטרגת, כלפי מנהיגות העבודה, אבל פניו לעתיד:
"עברנו יותר ממכשול אחד. אם יוסיפו אותנו בחקיקה הראשית, על-פי החלטות ועדת הכלכלה, נהיה גם מוגדרים במעמד של 'יישוב כפרי קטן'. זה דבר בעל משמעות, כי הוא נוגע לוועדות קבלה למצטרפים חדשים ליישוב חקלאי. לגביהן, הוחלט שהאגודה השיתופית תהיה הגורם המכריע בהחלטה אם לקבל או לדחות בקשות של מצטרפים".
הולצמן כבר מתכונן ברצינות לקרבות שבדרך. "ההחלטה, השבוע, התקבלה למרות התנגדות אנשי משרד המשפטים, האוצר ומינהל מקרקעי ישראל, וזה לא חדש: הם מגלים התנגדות עקבית לאורך 15 שנה בכל הנוגע להליכי שיוך, בינוי וקליטת חברים חדשים במגזר הקיבוצי. להערכתי, לאור החלטות הכנסת, ידחה הבג"ץ את העתירות על 979 מכל הצדדים, ויותיר את ההחלטה כפי שהיא. מבחינתנו, המשמעות תהיה חזרה לאותה משבצת".
אז מה עושים?
"צריך לעבוד על שינוי 979. בלי זה, הניצחון הקטן שהסתמן השבוע עדיין אינו מתממש לכדי מציאות בשטח. עם זאת, הוא מאפשר המשך ההתמודדות. אמשיך להיאבק עד שיעצרו אותי. אמשיך לטעון שכל ההסתייגויות מצד כל המסתייגים הן על בסיס רעוע, שקרי, שאינו מבוסס על שום דבר. אני מאמין שנצליח כאן, כמו שהצלחנו במאבקי העבר על מחיר הקרקע בקו העימות (0) ועל הארכת ההצטרפות של קיבוצים ל-751".
