ההתיישבות החקלאית היא נכס למדינת ישראל בכל מובן. היא קבעה את גבולות הארץ, התיישבה בפריפריה וחיזקה אותה, היא "הריאות הירוקות" של המדינה, והיא ספקית המזון הטרי והאיכותי של ישראל.
בהסכם הקואליציוני האחרון, השיגה מפלגת "העבודה" שלושה הישגים משמעותיים להתיישבות: פיתוח ושיקום תשתיות
ביישובים ותיקים, העלאת ועדת הגבולות וניסיון להסדר בנושא, והרפורמה במינהל מקרקעי ישראל.
עלינו לזכור כי הרפורמה,
בראש ובראשונה, נועדה לצמצם את התהליכים הבירוקרטיים ולשפר את השירות לאזרח על-ידי הקטנת החיכוך סביב כל שיפוץ
או שינוי בחלקת אדמה פרטית. אנחנו התעקשנו כי גם גרסתו הראשונה של החוק תחול על כלל החוכרים, העירוני והחקלאי כאחד.
גרסתה המקורית של הרפורמה לא כללה את ההתיישבות העובדת ואף נוסחה באופן שלפיו גם בעתיד לא נוכל להצטרף אליה ללא חקיקה של כנסת ישראל. התעקשנו ולא הרפינו, עד שהדיונים על הרפורמה הצמיחו שתי הצלחות מהותיות עבורנו: 1. ועדת קבלה כתנאי הצטרפות בחוק ליישוב קהילתי שבו עד 500 משפחות, ולכל המושבים והקיבוצים. 2. הגדרה כי בית מגורים ושטח קהילתי, גם ביישוב חקלאי, אינם קרקע חקלאית, ועל-ידי כך תתאפשר הכנסתם לרפורמה בעתיד הקרוב. לחמנו ודאגנו לכך שזכויות בן הקיבוץ והמושב לא יקופחו לעומת אלה של בן העיר.
העבודה עוד לא תמה. ברגעים בהם נכתבות שורות אלה - מתנהל מרתון דיונים והצבעות בכנסת, שבסופם, כולי תקווה ואמונה כי הרפורמה תעבור, עם השינויים שהנחלנו בה, וכך יובטחו זכויות ההתיישבות העובדת.
