צריך רפורמה, אבל אחרת

אינטרס חיוני נוסף, ייחודי לישראל, קשור במאבק של מדינה קטנה הנמצאת בתנאי איום ואי-ודאות, למען לא ישתלטו על תשתיותיה גורמים עוינים (פליליים או לאומיים). על בסיס תפישה זו אני סבור כי כל משטר בעלות קרקעי בישראל צריך להיות כפוף לשמירה על עקרונות יסוד ו/או להשגת יעדים מוסכמים כדלקמן: הבטחת בעלותה הבסיסית של המדינה על קרקעותיה בכל "תנאי מזג אוויר"; מניעת ריכוז מופרז של מקרקעין ונדל"ן בידי יחידים ותאגידים; השוואת זכויות הבעלות של משתכנים ברחבי הארץ; הקלת החסמים והכשלים הנובעים מהמבנה של מינהל מקרקעי ישראל.

מימוש היעדים הנ"ל יתאפשר על-ידי מתן זכות וטו; הפקעה של מקרקעין מטעם המדינה והלאמתם לרשות במקרים של מכר או העברת חזקה לרוכשים (אדם או תאגיד) שאינם אזרחי המדינה; שאינם תושבי המדינה (שמרכז חייהם אינו בה) במשך תקופה העולה על שלוש שנים; המחזיקים בידם יותר משני בתי מגורים ו/או יותר מ-10 דונם למגורים, ובלבד שערך הנדל"ן המצרפי המוחזק בידם אינו עולה על 4 מיליון ש"ח (חריגה מתקרה זו לגבי נכס יחיד לא תיחשב כהפרת המגבלה).

כל מי שאינו עונה לאחת ההגדרות דלעיל יוכל להחזיק כל נכס מקרקעין בבעלות ישירה, ויהיה כפוף ישירות לרשויות התכנון (הוועדה המקומית) וללשכת מרשם המקרקעין (ה"טאבו").

קבלת הצעתי תביא לקיומה של חברה המקדמת שוויון קרקעי. בעלות ישירה של האזרח (ללא השחיתות, הסרבול והתשלומים המיותרים והלא-צודקים לממ"י) תביא לשוויון ברמת הזכויות ותמנע את חוליי ההפרטה. הייתי מציע לשקול גם מתן תקופת מעבר שבה מי שמחזיק כיום בנכסים החורגים מהמגבלה הזו יוכלו למכור את נכסיהם (דבר שיביא אף הוא להפחתת מחירי המקרקעין עקב הצפת השוק בנכסים שבעלי המקרקעין הכבדים ישחררו לשוק).

אז לא צריך לצעוק בהיסטריה נגד הרפורמה, להיפך: רפורמה קרקעית מאוד נחוצה לנו כעת (ובלבד שתהא צבועה באדום)...

• הכותב הוא מנהל המכינה על-שם יצחק רבין באורנים