לפני שמפנים אל הילה אונא כמה שאלות הנוגעות לתפקידה הטרי - הממונה על קידום הנשים בתנועת "הקיבוץ הדתי"
- מתחשק להתחיל מאל"ף, ולשמוע מה היא חושבת על פנינים תלמודיות, כמו: "יישרפו דברי תורה ואל יינתנו בידי נשים", או "אל תרבה שיחה עם האישה" (יש עוד, למכביר, בוהקות לא פחות).
הילה (39), ילידת קיבוץ בארות יצחק
וחברת שדה אליהו,
נשואה ואם לארבעה, היא בעלת תואר ראשון בחינוך ובתנ"ך, עורכת לשונית, פעילה בפרויקטים חברתיים ורעיוניים בקיבוצה, ובתפקידה הנוכחי החליפה לא-מכבר את נעמי בשיא, מי שיצרה את התפקיד, ויזמה את כנסי "כל כבודה", לנשות התנועה.
כצפוי, הציטוטים אינם מעוררים בהילה שאט נפש או הסתייגות, וכמקובל, הם נענים במעקף של המכשלה. "לגישתי", היא אומרת, "נבעו הדברים האלה מהסביבה החברתית והתרבותית החיצונית בה חיו חכמי התלמוד. אני מנסה ללכת בדרכם של חכמים, וללמוד מהדברים הטובים שיש בחברה ובתרבות שמקיפה אותי. כידוע", היא מוסיפה, "אחת המהפכות הגדולות בעולם המודרני היא הקידום במעמדן של נשים; ולמרות כל הניסיונות והמאמצים של זרמים שונים - המהפכה הזו הגיעה גם אל העולם היהודי הדתי".
בחירתה לתפקיד, אומרת הילה, באה למרות "תיק ריק מניסיון ניהולי", כניסוחה, ובזכות "אכפתיות ומחויבות רבה לנושא קידום הנשים בקיבוץ, ובעולם הדתי בכלל, וכחלק משמעותי ומייצג בדרכה האידיאולוגית של תנועת הקיבוץ הדתי".
אז יש מה לשפר במעמדן של נשים בקיבוץ-הדתי?
הילה אונא: "אכן, יש מה לשפר ולקדם. מבחינה רעיונית, החברה שלנו היא מעורבת ושוויונית מלכתחילה, ואין כל מניעה שאישה תוביל, תנהל ותממש את יכולותיה - ויש דוגמאות של נשים חזקות ומשפיעות, שהגיעו לתפקידים בכירים. אבל בפועל, אין ייצוג הולם לנשים בכל שדרות הניהול, בעיקר לא בתחום הכלכלי. מאז ומתמיד, רוב הנשים בקיבוץ-הדתי עובדות, מעורבות, וחלקן מובילות, בתחומי החינוך, החברה והשירותים. השינויים באורח החיים הקיבוצי - אצלנו מדובר בעיקר בהפרטה, ברמות שונות - חיזקו את מקומם של הבית והמשפחה הפרטיים, וגם לכך יש השלכות משמעותיות על מעמדה של האישה, ועל רצונה ויכולתה להתקדם ולפעול גם מחוץ לביתה".
המצב אצלכם בעייתי יותר מאשר בקיבוץ החילוני?
"למיטב ידיעתי, התופעות שציינתי מאפיינות גם את הקיבוץ החילוני, אבל אנחנו, בנוסף, חברה דתית, שגם אם היא מגדירה את עצמה אורתודוקסית-מודרנית, ליברלית ופתוחה, הרי שהיא נטועה עמוק-עמוק במסורת ישראל לדורותיה - הן מהפן ההלכתי, המגביל לעיתים, והן מהפן התפישתי, שבמקרים מסוימים הוא אף יותר שמרני ומקובע מההלכה, כשמבררים אותה לעומק. אני רואה בנושא מעמד האישה
אבן-בוחן לגישה דתית בעולם המודרני, וככזה, הוא שנוי כיום במחלוקת, בציונות הדתית בכלל, ומתוך כך, גם בקיבוץ-הדתי".
את הכוחות הפועלים כיום בציבור הנשים הדתי, אומרת הילה, ניתן למפות, באופן שטחי למדי, בעזרת שני ארגונים חזקים ומשמעותיים כיום בציונות הדתית. מחד, "קולך", שמגדיר את עצמו פמיניסטי-דתי, ופועל להעצמת האישה והשפעתה בכל התחומים, כולל התחום הציבורי הדתי-רוחני; ומאידך, "בניין שלם", שמבקש להדגיש את מקומה ועוצמתה של האישה בזוגיות ובמשפחה, בבית פנימה.
והיכן נמצאות נשות הקיבוץ-הדתי?
"חלקן מזוהות ומזדהות עם הגישות האלה, ופועלות בקיבוציהן כדי להשפיע ו'למשוך' לכיוון הרצוי להן - ואכן, יש הבדלים בין הקיבוצים, בהתאם למידת הצלחתן - אך רוב הנשים, לדעתי ולצערי, נמצאות בין לבין, גם וגם, ואולי לא זה ולא זה. בזהירות רבה אני מעזה לומר, שייתכן שאורח החיים הקיבוצי מאפשר, ואולי אפילו גורם לנינוחות מסוימת, להשקעת אנרגיה בכאן ובעכשיו, בפרטים הקטנים, מבלי להסתכל ולרצות להשפיע על התמונה הגדולה. בין המטרות שסימנתי לעצמי עם קבלת המינוי, נמצא האתגר של העלאת המודעות בקרב הנשים בפרט, ובקרב הציבור כולו, לנושא מעמד האישה, הן בקיבוץ, והן בעולם הדתי - לבעיות, לפתרונות האפשריים, לגישות השונות ולהשלכותיהן".
איפה את ממוקמת על המפה שציירת?
"באופן אישי, 'קולך' מבטאת את הקול שלי. גם הקיבוץ-הדתי, כתנועה וכדרך, תומך ברעיון השוויוני-ליברלי, אך מעצם היותו חברה פתוחה והטרוגנית, גם לקולות הנוספים, השונים, יש מקום והשפעה. ובכל אופן, מבחינתי עדיף דיון, ואפילו מחלוקת - לשם שמים, כמובן - על אדישות והיסחפות עם הזרם. על קצה המזלג אוסיף, שבציונות הדתית בכלל יש כיום מגמה של התחרד"לות. לכן, לדעתי, על הקיבוץ-הדתי מוטלת החובה להשמיע את קולו הייחודי ביתר שאת, ולא להתחבא מאחורי מסרים עמומים ופלורליסטיים, כי בסופו של דבר, אני חוששת שהפלורליזם 'יעמוד עלינו לכלותנו', ובחסותו יתחזקו מגמות של הקצנה והסתגרות".
כספתח לתפקידה החדש, מארגנת הילה, בכ"ז בתמוז (19 ביולי), יום עיון ודיון, פתוח לכל מעוניין ומעוניינת, תחת הכותרת: "אישה בתנועה - לאן?". יום העיון נועד לגבש מטרות ולחזק את המסר של הקיבוץ הדתי בשאלת מקומן ותפקידן של נשים.
המסרים שיצאו מיום העיון הזה, יהוו בסיס וגיבוי לפעילות של "אישה בתנועה", בהמשך.
אם לחזור אל הפנינים שבהן פתחנו - האם יש, לדעתך, מקום לנשים בעולם התורה?
"בימינו, כאשר נשים לומדות לכל התארים באקדמיה, וממלאות תפקידים בכירים בכל תחום, בלתי-אפשרי שעולם התורה, המשמעותי כל כך בחיי האדם הדתי, יישאר סגור בפניהן. ההלכה, מעצם מהותה, הולכת ומתקדמת. אכן, יש גבולות, אך בתוכם יש הרבה אפשרויות לשנות ולקדם, ובמקרה הצורך ניתן גם להגמיש את הגבולות, בקצב מתאים ובדרך חכמה, תוך כדי שמירה על העקרונות האלוקיים
" יש נשים ואנשים שנבהלים מזה ורואים בעיקר את החסרונות, הקשיים והמחירים. אני מודעת לכך שאנחנו בעיצומו של תהליך, ובדרך יש הרבה מכשולים, אבל אני סבורה שהיתרונות גדולים בהרבה, הן לכל אישה באופן פרטי, והן לחברה בכלל. לדעתי, דווקא מי שמאמין בקב"ה, אשר 'בצלם אלוקים ברא... זכר ונקבה ברא אותם' - ומשתדל לעבוד אותו וללכת בדרכיו - צריך להיות התומך הגדול ביותר בטשטוש של הבדלים סטריאוטיפיים, ובשיתוף פעולה שוויוני ומכבד בין אנשים ונשים, שבו כל אחד ואחת יכולים לפתח, לממש ולבטא את עצמם כאדם שלם, לטובת המשפחה, החברה והעולם כולו".
