כלים היסטורים: במוזיאון לתולדות ראשון לציון נפתחה תערוכה עם ניחוח נוסטאלגי וקמצוץ של היסטוריה. אוסף של כלי פורצלן שעשו את החג בבתי המושבה, בעשורים הראשונים לקיומה, מאוסף חרות אגוזי, לבית גולדשטיין, נצר לראשוני המושבה, ונכדה יריב אגוזי, ובמקביל לאלה, כמה מוצגים מאוסף המוזיאון ובהם שלושה כלים הנושאים מונוגרמה של הברון אדמונד דה רוטשילד
שנותרו במושבה לאחר ביקורו בה.
"התערוכה פותחת צוהר נוסף אל תרבותם החומרית של ראשוני המושבה כפי שהיא מוצגת על רבדיה השונים במוזיאון", מסבירה אוצרת התערוכה, יונה שפירא.
חלק ממשפחות הראשונים הביאו עמן בעלותן ארצה, גם כלי פורצלן. במשך
השנים הוסיפו ורכשו בארץ כלים מיובאים. בשל איכותם, יופיים, ערכם הסנטימנטלי ושימושם המיוחד במסורת המשפחתית, עברו כלי הפורצלן בירושה מדור לדור ושימשו בעיקר לארוחות שבת וחג. בשאר ימות השנה השתמשו בכלי אוכל פשוטים יותר, שדוגמאות מתוכם מוצגות בתערוכה.
"כלי האוכל החגיגיים, כמו גם אביזרי ריהוט ופריטי לבוש, מעידים על אורח החיים של האדם על מטענו התרבותי", מוסיפה שפירא. "ראשוני המושבה הגיעו ממזרח אירופה, שם השתייכו בדרך כלל למעמד הבינוני. למרות תנאי החיים הקשים וללא קשר למצבם הכלכלי בארץ, לא נטשו רובם את מנהגי הבית שהיו מקובלים עליהם בארצות מוצאם".
הכלים המיוחדים, שהיו בחלק מבתי ראשוני המושבה, לא היוו עדות לחיי תפנוקים אלא לתרבות החומרית ולאורחות החיים שאליהם הורגלו. גם אלה מבין ראשוני המושבה שחיו ללא מותרות (מרצון או מתוך אילוץ כלכלי), וגם אלה שכלים ורהיטים נאים היו חלק בלתי נפרד מעולמם החומרי והתרבותי, לקחו חלק ביישוב הארץ, עסקו בעבודה חקלאית ובפיתוח המושבה. המקורות הכתובים מעידים על אופן עריכת השולחן, מראהו, והכלים אשר עליו בבתים שונים במושבה.
מיכל פוחצ'בסקי תיאר בשנת 1886 את טקס תה המנחה בביתם של ברטה ויוסף פינברג, ממייסדי המושבה: " התה היה ערוך בטעם אירופה לכל פרטיו ודקדוקיו, ואפשר היה לשכוח לרגע שאתה נמצא כעת במושבה צעירה בהתחלת ביסוסה בארץ הקדם". (אברהם יערי, זיכרונות ארץ ישראל). תחקיר, זיהוי וסידור כלי פורצלן: יריב אגוזי. רעיון מוזיאלי וטקסטים היסטוריים: יונה שפירא. אדריכלות ועיצוב: דליה לפידות.פתיחה: 7.7
