תיאטרון הצלליות של סבתא

דמויות מקרטון: תיאטרון הצלליות של סבתא שרה דנין, שיוצג בקרוב במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות בחולון, הוא בעצם סיפור משפחתי. התיאטרון המיוחד הזה הוקם והוצג בפעם הראשונה עבור הבן אהוד בשנת 1944, כשהצגתו הראשונה הייתה "יש לי קן מגבעולים". אחריה נוספו "הילד החרוץ", "נרקיס מלך הביצה", "מגילת אסתר" ו"מגילת רות".

סבתא שרה נטלה את צלליותיה והופיעה איתן בעיקר בפני ילדיה ואחר כך בפני ונכדיה, בגני הילדים ובבתי הספר אליהם הלכו. ההצגות הקטנות הללו זכו להצלחה. לפעמים פשטה שמועה שסבתא שרה שבה עם הרפרטואר הישן אל במות בית הספר, וההצגה הועלתה שוב.

סבא חירם, הבעל של סבתא שרה, היה נוהג לשיר ולסייע מאחורי הקלעים,

 וסבתא מצידה דאגה, שקסם ההפתעה לא יעלם מתיאטרון הצלליות. איש, למעט סבתא שרה, לא נגע בצלליות, וכך נשמרו משך עשרות שנים. תיאטרון הצלליות הפך לחוויה תרבותית מלכדת למשפחת דנין על צאצאיה (שלושה ילדים, עשרה נכדים ו-11 נינים).

הצגת הצלליות האחרונה נערכה בבית דיור מוגן בירושלים בשנת 05'. סבתא שרה נפטרה שנה מאוחר יותר, בגיל 92. ברק דנין נכדה של סבתא שרה (שאף ייזם ויצר אתר לזכרה, "צלליות"), מספר: "הצלליות היו תמיד נחלתה הפרטית של סבתא ואסור היה להתקרב, בטח שלא לגעת", משחזר ברק דנין, הנכד. "קיבלתי אותן לידי ביולי 07'. הלב דפק כשפתחתי עוד מעטפה ועוד מעטפה, ונגעתי בדמויות המוכרות כל-כך. חתיכות קרטון פשוטות, עם חוטי ברזל שמודבקים אליהן בעזרת סלוטייפ; שפע של סלוטייפ לתיקונים של קלקולים קטנים; שמות הדמויות בכתב היד של סבתא, על הדמויות עצמן.

ניירות מודפסים במכונת הכתיבה של סבא, עם הטקסטים של ההצגות הכל מסודר ומאורגן, לפי סדר ההצגה, ממוספר ומדוייק.אני זוכר שאחד הדברים הראשונים שהרשימו אותי במפגש הראשון הזה, היה עושר הפרטים בדמויות. מי חשב שבעזרת קרטון גס כזה אפשר לברוא דמויות?".

עוד במסגרת אירועי הפסטיבל, יוקרן סרט התעודה "הבובנאים", אודות משפחה פרארי, מהוותיקות בתיאטרון הבובות האיטלקי, שיציע מבט נדיר אל מאחורי הקלעים, החל מכתיבת המחזות, הלחנתם ועד לעיצוב התלבושות. בתום ההקרנה ייערך מפגש עם ד"ר נעמי יואלי, שחקנית, בובנאית וחוקרת תיאטרון. (מדיטק, 22.7. בשעה 19.30 אולם 2)