כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
אחרי עשור

עמקים תבור. היה מוסד, היום בית ספר צילום: שרון צור
עמקים תבור. היה מוסד, היום בית ספר צילום: שרון צור
 
עמית לביא. חוליה מקשרת בין אז להיום
עמית לביא. חוליה מקשרת בין אז להיום 
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

כשהמוסד הופך לבית ספר

עשר שנים אחרי שסיים את לימודיו (כ"שומע חופשי", אלא מה), חוזר אורי ילינסקי אל מוסד נעוריו, "עמקים" - שהפך בינתיים ל"עמקים-תבור", ומוצא שזה לא השינוי היחיד

אורי ילינסקי 
פורסם: 30.06.09, 08:42

סיימתי את לימודיי (אם אפשר לקרוא לזה כך) במוסד "עמקים" בקיבוץ מזרע בדיוק לפני עשר שנים. כיאה למוסד חינוכי קיבוצי של אז, חיי החברה והתרבות היו חשובים יותר מהלימודים: רצף ארוך של מסיבות, הופעות, ופעילויות של "השומר הצעיר". סביר להניח שאם יעשו פעם מחקר על אוכלוסיית "השומעים החופשיים", מוסד עמקים של השנים ההן יכול לשמש מאגר יפה מאוד של חומר אנושי.

 

במחזור שבא אחריי (ותאמינו שאין לי קשר לזה) שינה המוסד את פניו והחל להיקרא "עמקים-תבור". אל תלמידי הקיבוצים מזרע, מרחביה, שריד ושער-העמקים (וקצת מתושבי האזור), הצטרפו ילדי הקיבוצים גזית ועין דור. היה בהם משהו משוחרר, מאוד שונה מהשמרנות שאפיינה את הקיבוצים שלנו. הם היו - וסלחו לי על ההכללה - יותר פריקים: ג'ינס קרוע, מגפיים צבאיים כבדים וחמישה עגילים על כל אוזן, בעוד שאצלנו שיא האופנה הסתכם בנעלי בית של "המגפר". היה נדמה שאצלם אף אחד לא נחשב לחריג מדי.

 

הקליטה של ילדי גזית ועין-דור לא היתה השינוי היחידי שעבר המוסד הזה בעשר השנים האחרונות. כלפי חוץ נראה שהמהפך הושלם: לא עוד מוסד חינוכי בעל צביון קיבוצניקי למהדרין וחיי חברה ותרבות בהתאם, אלא בית ספר לכל דבר, שמשקף יותר את מערכת החינוך הארצית ופחות את ההתיישבותית. ברור לחלוטין שהשינוי החיצוני משקף גם שינויים אחרים, אולי תודעתיים יותר. כדי לבדוק, נסעתי לעמקים - סליחה, עמקים-תבור - כדי לראיין את נוח שגיא (שריד), יועץ חינוכי בעל ותק של 38 שנים במוסד.

 

"בית הספר הזה שייך למועצה האזורית עמק יזרעאל, ושייכים אליו חמישה קיבוצים (שער-העמקים עבר לתיכון אחר - א"י) ושלושה מושבים", אומר שגיא. "כרגע האופי הקיבוצי לא נעלם מהמקום, אבל זה בפירוש כבר לא בית ספר קיבוצי במובן שהכרנו".

 

במה בא האופי הקיבוצי לידי ביטוי בבית הספר?

נוח שגיא: "יש דגש חזק מאוד על פעילות חברתית ותרבותית, על הקניית ערכים ועל הכנה של התלמידים לקראת העתיד. ההוכחה הניצחת לזה היא שהמוסד מחזיק רכז חברתי במשרה מלאה".

 

וזה קשור גם לכך שהמוסד נמצא במקום הראשון מבחינת המתגייסים ליחידות קרביות?

"לא מדובר בחינוך מיליטריסטי, אבל אנחנו חושבים שחינוך לערכים כולל גם תרומה משמעותית למדינה, והתוצאה היא שאחוז מאוד גבוה של הבוגרים הולכים ליחידות קרביות ולשנת שירות".

 

במקביל, אחת התופעות הבולטות במוסד היום היא שייכותו - לטוב ולרע - לחברה הישראלית. "החיץ הלא-נראה שהיה קיים בשעתו, שהפך את המקום הזה למעין חממה, התפוגג", אומר שגיא, "ואנחנו חשופים ליותר השפעות מהחברה הישראלית. זה כולל פתיחות ברמה גבוהה, הן של המורים והן של התלמידים. יש מספר גבוה של תלמידים ערבים בבית הספר. מצד שני מתחילות להסתמן תופעות של אלימות, שחלקן מתחילות מחוץ לבית הספר ובאות לידי ביטוי בתוכו, כמו 'סגירת חשבונות'. זה לא כמו שהיה פעם - לא בכמות ולא באינטנסיביות של האירועים".

 

איך המוסד מנסה לשפר את היחס ללימודים?

"זאת נקודה שמאוד מעסיקה אותנו. מצד אחד אנחנו רוצים לשמר את מה שמאפיין את בית הספר מבחינה חינוכית

וערכית, מצד שני מוכרחים לעלות על פסים של טיפוח ועידוד המצוינות, כי יש לנו הרגשה שאחוז לא מבוטל של תלמידים מסתפקים בציונים בינוניים. כעת מתגבשת תוכנית לקרב את התלמידים למסגרות של נוער שוחר מדע שיאתגרו אותם ואת בית הספר. אנחנו מאמינים שאם נוכל לעשות זאת, זה בהחלט ישפיע על הנטייה הכללית של בית הספר. בכל מקרה, מבחינת הזכאות לבגרות וממוצע הציונים במקצועות השונים - בית הספר עדיין נמצא בעשירייה הראשונה של בתי הספר התיכוניים מסוגו".

 

מה לגבי המעמד של תנועת השומר-הצעיר בבית הספר?

"אין ספק שתנועת הנוער הפכה לגורם פחות מרכזי. כבית הספר של המועצה הוא פתוח גם לתנועת הנוער של המושבים. שתי התנועות פועלות בשיתוף ובתיאום עם הרכז החברתי, אבל זו לא המסגרת הברורה והחד-משמעית שהיתה פעם".

 

"אין לך בגרות - אין לך תעודה לחיים"

היעד הבא שלי בניסיון להבין מה עבר על המוסד בעשר השנים האחרונות - הוא הרכז החברתי, עמית לביא, בן 38, בן שער-העמקים, שסיים את לימודיו במוסד עמקים הישן בשנת 1989. ייתכן שעמית לביא הוא החוליה המקשרת הטובה ביותר בין אז לעכשיו: כשהוא מדבר על ימיו בעמקים ניכר בו מאוד הגעגוע. על קיר משרדו עדיין תלויה תמונה של נבחרת הכדורעף במוסד עמקים, בה היה חבר בזמנו. את תפקידו כרכז חברתי במוסד עמקים-תבור החל לפני כחמש שנים.

 

איך תאפיין את השינוי בין אז לעכשיו?

עמית לביא: "הבנתי סופית שמשהו השתנה כשיום אחד ראיתי את אחותי בבית ושאלתי אותה למה היא לא נוסעת לפנימייה. היא ענתה לי שאף אחד לא נוסע. שמישהו בכיתה ח' יגיד משהו כזה? בסוף שנות השמונים כולם היו עולים על האוטובוס בשמונה בערב, נוסעים - והכול היה פה שוקק חיים. מבחינתי, ברגע שהפרידו בין בית הספר לפנימייה החל גם השינוי".

 

אתה חושב שבני הנוער של אז ועכשיו שונים אלה מאלה?

"כשאני מסתכל על בני הנוער היום, הם לא מתאימים מנטלית למוסד שאני ואתה הכרנו. הצרכים השתנו: אנחנו היינו בלי מבוגר אחראי ועשינו מעשי קונדס - אומנם במינון - וזה היה מתאים לתקופה. היום, מבחינה בטיחותית וביטחונית, לא משאירים ילדים כך. גם העניין הכלכלי השתנה, וגם הגישה ללימודים: אנחנו אמרנו 'מה זה משנה - בגרות, לא בגרות - אני אשאר בקיבוץ'. לא חינכו אותנו למצוינות, להישגיות, ולכך שבקיבוץ צריך מקצוע. היום ההתייחסות אחרת: אין לך בגרות - אין לך תעודה לחיים".

 

נפרדתי מעמית ברבע לעשר בבוקר, כשהפסקת הבוקר של התלמידים אמורה להתחיל. ציפיתי שהמוני ילדים יצאו בבת אחת מהכיתות וילכו ביחד אל בתי המגורים - אבל זה לא קרה. כמה מוסדניקים צעירים שיחקו כדורגל במגרש, ומלבדם לא יצא כמעט אף אחד. המקום פשוט לא שקק חיים כמו שזכרתי אותו. האם אלה שינויים חיוביים או שליליים? האם הם משקפים את התהליך שעברו, ועדיין עוברים, הקיבוצים שהיו חלק מהמוסד? באיזו מידה הם תוצאה של מגמות בחברה הישראלית כולה? שאלות קשות. הייתי מנסה לענות עליהן, אבל נראה לי שכ"שומע חופשי" בתקופת המוסד, בדיוק פספסתי את השיעור על "איך עונים על שאלות קשות באמת"...

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 

 
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות