במרכז עמיעד, בלב שוק הפשפשים ביפו, נפתחה בשבוע שעבר התערוכה "רגעים של בית", שיזמה "בזק".
בתערוכה אנשי ציבור מתחומים שונים יציגו את פרשנותם למושג "בית" באמצעות סרטוני מולטימדיה, אותם ביימו, הפיקו וצילמו 14 סטודנטים מבתי ספר לקולנוע מרחבי הארץ.
הסטודנטים נבחרו על ידי ועדה בראשות שלומי אלקבץ (מי שביים, יחד עם אחותו רונית, את הסרט "שבעה") ואלדד זיו, שהוא גם אוצר התערוכה. כל סרטון יוצג בחלל נפרד, שיוקצה ויעוצב במיוחד עבורו ויהווה חלק אינטגראלי מהסרט.
בין הידוענים שיופיעו בסרטונים: גיא מרוז, אנסטסיה מיכאלי, יוסף סוויד, קרני פוסטל, מחמוד דרוויש, שרה פון שוורצה, דיוויד ברוזה, הראל סקעת, עידו תדמור, קורין אלאל ועוד.
מדובר בתערוכת המשך לתערוכה שנערכה אשתקד, שעסקה בצילום עיתונאי של הצלמים דוד רובינגר וזיו קורן, והעניקה הצצה אל החיים האינטימיים של מנהיגי המדינה מאז הקמתה בביתם.
הראל יאנה (27), סטודנט לקולנוע במכללת "ספיר", במקור מרעננה, יציג בתערוכה סרטון שביים על הזמר הראל סקעת.
יאנה: "הסרט מדגיש את הניגוד בין הרעש שמלווה את חייו הציבוריים של סקעת, הבמה, המעריצים והמעריצות, לבין השקט ששורר כשהוא חוזר הביתה. שקט חיובי, שעוזר לו להתנקות מהרעש שבחוץ".
ביתו של הראל סקעת, אותו עיצב הזמר בעצמו, התאים מאוד לקונספט של הסרט. "הבית שלו מאוד אסתטי ומינימליסטי", מספר הראל יאנה. "הוא מעוצב בצבעי שחור-לבן - קירות שחורים, פסנתר שחור, ספה לבנה. הדבר מהווה ניגוד לצבעוניות שהוא חי בה מחוץ לבית".
הסרט מלווה את הראל סקעת כשהוא חוזר לביתו לאחר הופעה. במהלך פעולות פשוטות שהוא עושה בבית - חולץ נעליים, מכין קפה - נשזר פסקול המזכיר לו את ההופעה ממנה חזר.
מדוע בחרת לעשות סרט על הראל סקעת דווקא?
יאנה: "גם אני הגעתי מתחום המוזיקה. בצעירותי, בסוף התיכון, הייתה לי להקה, 'תעיר אותי ביאליק', והיינו מופיעים בפארק רעננה, ומחממים להקות אחרות.
אחרי הצבא והטיול הבנתי שקולנוע מאתגר אותי יותר ונטשתי את המוזיקה. עניין אותי מאוד לגלות איך הראל סקעת, שהוא כמעט בן גילי, חי ומתמודד עם ההצלחה".
איך היה המפגש ביניכם?
"בתקופת 'כוכב נולד' לא הייתי בארץ, לכן לא הייתי מודע כל כך למימדי התופעה. כשחיפשתי באינטרנט, מצאתי המון חומרים על הראל סקעת, והתחלתי להבין את גודל ההערצה כלפיו. למרות זאת, הראל גילה נכונות לעזור לנו בכל רגע, וגילה סלחנות כשהשארנו אצלו ציוד בסלון או כשהצילומים התעכבו, כמו שקורה הרבה בסרטי סטודנטים. גם עכשיו, אחרי שהסתיימו הצילומים, הוא התקשר והציע עזרה עם הפסקול, למשל".
ואיך עברו שנותיך ב"ספיר" תחת איום הקסאמים?
"התקבלתי גם ללימודי קולנוע בבית ברל, אבל בחרתי ללמוד ב'ספיר' בגלל שרציתי ללמוד ולגור רחוק מהעיר הרועשת, באזור רגוע. לגבי הקסאמים, זה בא בתקופות. יש תקופות רגועות, כמו עכשיו למשל, ששוכחים מזה לגמרי.
"היו תקופות מאוד לא נעימות, שהיינו צריכים לצאת ארבע פעמים במהלך השיעור למרחב המוגן. הקסאם שנפל במכללה, ממנו נהרג רוני יחיא, הכניס את כולנו ללחץ. אבל עם כל המצב, אני חושב שחשוב ללמוד שם. ככל שהמצב החמיר בשנים האחרונות, נרשמה דווקא עלייה במספר התלמידים ב"ספיר".
