אי שם בעתיד: "רסיסי זכוכיות על מארג השפיות" (הוצ' חלונות), שכתב ריין גינסברג, סטודנט לקולנוע מראשון לציון, משדר כמו הזיה עתידנית ברקיע יהלומים משל עצמו.
הספר, הוא ספרו הראשון של גינסברג הצעיר, חוזר לעתיד. יופי של תקופה,
המאפשרת לבעלי החלומות את כל האפשרויות כולן. אי שם בעתיד, כשנשים צעירות נרצחות באכזריות זו אחר זו בעולם שטיבו לא ידוע, אך הרע שולט בכל, נכנס ג'ייקוב גלאס, בלש משטרתי עם יכולת מוכחת של קריאת מחשבות, להיכנס אל לב המאפליה בעקבות תיק הרציחות של רוצח. זהותו לא ידועה, אך קורבנותיו קשורים במובן זה או אחר למחתרת תת קרקעית הקבורה במעמקי האדמה ומתעסקת בסאדו מזוכיזם.
ג'ייקוב מנסה לחדור אל המחתרת בחיפוש אחר הרוצח,
בעזרת סוכנת סמויה, צעירה ומטורפת, חצי רוסייה חצי יפאנית, בעלת יכולות שליטה בחרב סמוראים ובציניות מושחזת. אבל המציאות מתערערת לכדי "אפוקליפסה אורגנית", שבה הבלש כבר אינו מבחין בין מציאות ודמיון, ובמצב הזה אין עליו, אלא להלך בזהירות על חוט השפיות הדקיק אם ברצונות להציל ולהינצל. "אני כותב כפי שהייתי רוצה לקרוא" אומר גינסברג.
