|
|  | הלל ספיר. הטיס מבקש ממני טוב חד-ממדי ואילו בתנועה גיליתי שהטוב הוא רב-ממדי צילום: מאי ארזי
|
| | |
|
|
| | |
| | |
 | | |
| | |
קורס טיס או גרעין נח"ל
מצד אחד הם התקבלו לקורס הטיס היוקרתי, מצד שני, הגרעין שלהם מתנועת "השומר הצעיר", שבו חיו והדריכו, מתגייס ביחד לנח"ל. התלבטות ערכית של שלושה צעירים
טלי גורן ספיר 
זהו סיפור על שלושה נערים, חניכים ומדריכים בתנועת "השומר הצעיר",
שמצאו עצמם במצב לא שגרתי לנערים בגילם: בקצה האחד קורץ להם קורס טיס שאליו התקבלו, ומן הקצה השני קוראת להם האידיאולוגיה שלפיה התחנכו. אבל לפני הכל נדרש גילוי נאות: אחד מנשואי הכתבה הזו, הלל ספיר, הוא הבן שלי, והיה זה עונג עבורי לשוחח אתו באופן מסודר, כמעט שעה, על נושא חשוב (מומלץ לנסות בבית).
נפתח בהיכרות: ניב בן-יהודה, גר במושב מאור, למד והתחנך במוסד "מבואות עירון" בעין-שמר. מעבר ללימודים, הוא גם חי בפנימייה שבמוסד, מכיתה ט'. אמו בת קיבוץ יגור ואביו איש צבא בפנסיה. ניב חבר בגרעין "לביא", גר בקומונה בבאר-שבע ומדריך בקן מרכז בעיר (תתפלאו - אבל יש בבאר-שבע שני קנים של השוה"צ).
פלג יעקובוביץ, מכרכור, הוא בן לשני בוגרי השומר-הצעיר בכרכור, ואף הוא התחנך במבואות-עירון, חבר גרעין לביא ומדריך בקן "מבואות הנגב".
הלל ספיר, מגזית, הוא בן לשני בני קיבוץ, ואביו היה מ"פ בצנחנים. הוא חבר גרעין "מפרץ", חי בקומונה בעכו ומדריך בקן בקיבוץ אילון.
כשניגשתם לגיבוש לקורס טיס, וידעתם שאתם הולכים לעשות שנת שירות, על מה חשבתם?
ניב בן-יהודה: "כשהלכתי לגיבוש ידעתי שאני מתגייס לקורס טיס. זה היה החלום שלי מכיתה ח'. גם כשיצאתי לשנת שירות לא חשבתי שאמשיך לנח"ל".
פלג יעקובוביץ: "עד לפני חודשיים ראיתי את עצמי הולך לקורס טיס ורוצה להיות טייס. לא היו לי בכלל ספקות בכך".
הלל ספיר: "כשהתקשרו אלי מצוות אוויר וזימנו אותי למבדקים לטיס, ידעתי שזה הכי טוב שיש. כבר עברתי גיבוש סיירות והתקבלתי, אבל ידעתי שטיס זו אופציה יותר רצויה מבחינתי. בכל השלבים לקראת הגיבוש הסתכלתי מסביב ושמעתי תלונות על קושי, ואילו אני מצאתי את עצמי נהנה, וראיתי שזה יושב עלי טוב. בגיבוש עצמו היה קשה, בעיקר פיזית, דבר שלא התכוננתי אליו כמו שצריך, וגם להיות 24 שעות תחת עיניים שבוחנות כל דבר שאתה עושה ואף פעם לא יודע מה בדיוק רוצים ממך. כנראה שכן הבנתי, עובדה שעברתי. תמיד חשבתי, ואני חושב גם היום, שלהיות טייס זה שירות משמעותי".
ובינתיים, במהלך שנת השירות, התחלתם להתלבט.
ניב: "למרות שהתחלתי לישון במוסד כבר מכיתה ט', אף פעם לא הרגשתי התחברות כמו זו שבגרעין. יש בי היום תחושת שליחות כמו שלא היתה לי אף פעם. למדתי המון דברים מעצם החיים בגרעין, בעיקר לרצות לחיות ביחד ובשיתוף. היום אני רואה שהתנועה היא גוף מוביל ורלוונטי. אני יודע שהעולם היום הוא לא אותו עולם שהיה כשהקיבוץ וחיי השיתוף היו שם.
"אז אפשר לבוא ולהגיד שטוב, זה המשחק ונלך בסוף השנה כל אחד לביתו - אבל אני חושב שהשליחות רלוונטית יותר מתמיד. לכן התחלתי לחשוב שאם אלך לקורס טיס ארגיש שוויתרתי מוקדם מדי. אני חושב שהחיים השיתופיים הם הדבר הנכון והחשוב. אני נסחף לאידיאלים ולערכים, אני יוצא מסמינרים בהתלהבות כזאת, מרגיש שאני רוצה להיות כמו ברל כצנלסון".
פלג: "בגלל הרבה סמינרים, מחשבות ושיחות שעברנו בשנה הזאת, הבנתי שלא מתאים לי להיות טייס. קשה לי לראות את עצמי נכנס למטוס, מפציץ מטרה וחוזר הביתה לישון בשקט. אני רואה שירות משמעותי הרבה יותר בעמידה במחסומים. אחרי מה ששומעים שחיילים עושים לאוכלוסייה בשטחים, אני מעדיף שאנשים כמוני וכמו החברים שלי מהתנועה, עם בסיס ערכי, יעשו את הדברים".
הלל: "עיקר ההתלבטות שלי התחילה בשלב ההתקרבות לאנשים בגרעין והחלומות שחולמים יחד 24 שעות ביממה - על הגשמה, ועל מה שאפשר לעשות עם השומר-הצעיר ובתנועת הבוגרים. אז נוצרה התפצלות במחשבה, אחת לקחה אותי לטיס והשנייה לשומר-הצעיר. אני מתחיל להבין שאין דבר כזה, ייעוד שנגזר מראש, אלא שעלי להחליט. התחלתי לשאול את עצמי, למה בעצם אני רוצה להתגייס לטיס או לנח"ל. אין לי מודל של עצמי בגיל שלושים, אני צריך לבנות אותו. השאלה היא על-פי מה אבחר.
"בשלב הזה שאלתי את עצמי מה המניעים שלי לכל אחד מהכיוונים. לא ידעתי מה לענות, הרגשתי שאני חצוי, לא יכול להגיד על אף אחד מהדברים שאני 'יותר'. המדדים של הצלחה לטיס שונים כל כך מהמדדים של התנועה ולשניהם נמשכתי מאוד, גם במחשבה לעתיד. הבנתי שהטיס מבקש ממני טוב שהוא חד-ממדי, ומהחיים בתנועה גיליתי שהטוב הוא רב-ממדי".
בן-יהודה (מימין) ויעקובוביץ. "לחנך זה הכי חשוב שיש" צילום: נועה מגל
ומה עם הטיס ועם החלום?
ניב: "אם מדברים על שירות משמעותי, אז טייסים יהיו גם בלעדיי, אבל המסלול שעוברים בנח"ל זה שירות עם המון שליחות וצבא שהוא אחר. מספרים שכשגדוד 50 תופס את קו חברון הוא נחשב 'הגדוד המרגיע'. האוכלוסייה שם באה ללחוץ לנחלאים את היד. לראות את הכל מלמעלה, להציץ מחלון צר ולזרוק פצצה, כל אחד יכול. לעמוד עם נשק בשטחים מול אוכלוסייה עוינת ולהפעיל ערכים הומניים ושיקול דעת מוסרי - זה הרבה יותר קשה. בתוך כל הסיטואציה הלא-הגיונית של מוכנות להרוג אנשים, לחנך זה הדבר הכי חשוב שיש".
פלג: "להורים שלי קשה עם זה. הם חושבים שאני צריך ללכת לקורס טיס כי אם לא, זה לוותר על הזדמנות גדולה, וקשה להם לראות אותי מוותר. אבל בסופו של דבר הם חושבים שמה שאני אהיה שלם אתו, יהיה טוב".
הלל: "כל התהליך שעברתי ואני עדיין עובר בגרעין, גרם לי להתרחק מהרצון להיות בטיס. התחלתי להבין שאם אלך לטיס, זה באמת מה שהחיים שלי יהיו. לא מפחיד אותי המאמץ שהקורס דורש, קשה לי עם הבן-אדם שאני אהפוך להיות".
אז מה הסוף? פלג כבר החליט. "אני בכל מקרה לא אתגייס לקורס טיס", הוא אומר. "אני חושב שחברה בה כל אחד חושב רק על עצמו, כמו בקורס טיס, לא יהיה לי בה טוב. המחשבה על להיות טייס היתה, כנראה, כדי לרצות את ההורים שלי ואת הציפיות של החברה. אני יכול לומר שהפתעתי את עצמי מאוד שנשאבתי ככה לעולם של התנועה. התחלתי לחשוב יותר לעומק על הדברים וסדר החשיבות השתנה".
הלל כבר חתם לנח"ל, אבל עדיין לא חתם על ויתור לטיס.
"אני יודע שבסופו של דבר ההורים שלי יתמכו בי, וזה נותן לי ביטחון. אני יודע שאבא תמיד ירצה שהבן שלו ילך למה שנראה יותר מבטיח בשבילו, והוא חושב אחרת ממני מה נחשב טוב בצבא. אני חושב שצריך לשלב בין הצרכים של הגרעין ובין הרצונות האישיים של חבריו".
לבו של ניב נוטה לנח"ל, והוא חי עכשיו בתחושה שכל השותפים בשכבה, בתנועה, יכולים לעשות הרבה, וללא גבול. מה שקוסם באמונה הזאת, מציין ניב, היא תחושת החלוציות. האמונה והאידאולוגיה חזקים אצלו יותר מהשאיפה להצלחה אישית. "לאימא טוב לראות שאני בתוך העניינים האלה, אבל היא קוראת לזה תמימות. אימא אומרת שבקרוב אתפקח. דווקא אבא, שהוא איש צבא בפנסיה, אומר לי לעשות מה שמתאים לי".
- הכתבה המלאה מופיעה בסוף השבוע בעיתון ידיעות הקיבוץ"
|
|
