בעשרים השנים האחרונות עברה התנועה הקיבוצית משבר פיננסי ובעקבותיו תהליכי שינוי. השינויים הביאו לכך שכיום מרבית הקיבוצים נמצאים בהליכי הפרטה עמוקים, מגדירים עצמם בפועל כקיבוץ מתחדש ומתמודדים עם מציאות ואורחות חיים שונים לחלוטין מאלה שהיו מנת חלקם טרם המשבר.
את תהליכי השינוי כפתה המציאות הכלכלית, שהביאה קיבוצים רבים למשבר תזרימי, לעזיבת חברים, לעצירת ילודה, להיעדר קליטה והתחדשות. כל קיבוץ נאלץ להתמודד בעצמו עם המשבר הפרטי שלו, כולם אימצו ומאמצים כללים דומים של הפרטה, שכר תלוי-מאמץ וכישורים, שיוך דירות ונכסים והיערכות לקליטה מחודשת של משפחות צעירות החוזרות לקיבוץ המתחדש, האטרקטיבי.
על-אף ההערכה כי תידרשנה שנות דור להשלמת תהליכי ההתאמה וההתמודדות של הקיבוץ המתחדש עם מכלול הנושאים, התקנות והכללים שיש לתקן ולהתקין - השינוי המהותי בחיי הקיבוץ הנו עובדה מוגמרת. אין כבר דרך חזרה!
לצדו של הקיבוץ המתחדש נמצאים הקיבוצים המסורתיים, אלה שבחרו במודע שלא להיכנס לתהליך השינוי ולשמר את ערכי הקיבוץ הישן.
המאפיין המשותף למרביתם הוא היותם קיבוצים מצליחים כלכלית. בדרך כלל גם מצבם החברתי טוב מהממוצע. בקיבוצים אלה קיימת קבוצה משמעותית, חזקה ומובילה, שמאמינה בדרך הקיבוץ הישן ונאבקת נגד כל תהליך של שינוי, מחשש שמא דרך "הדלת האחורית" יתגנב לו "שד" השינוי וישתלט על יצר לבם של החברים.
למיטב ידיעתי והבנתי, גם בקיבוצים היותר שיתופיים, בעלי הדעה הנחרצת ביותר נגד הקיבוץ המתחדש, ישנם חברים רבים המסתכלים בערגה על חבריהם בקיבוץ המתחדש, שזכו לחוות משבר כלכלי אך לצאת ממנו לכללי חיים אחרים, מתאימים יותר לרוח התקופה והזמן. לא פעם נמצאים החברים תומכי השינוי בעמדות המפתח המרכזיות בקיבוצם, אולם אין להם רצון או כוח לצאת נגד שכבת המייסדים, שעבורם השיתוף הנו ערך עליון, גם אם יישומו בשטח כבר לא כל כך מתקיים, וגם אם עודנו קיים, אינו דומה כלל למה שהם זוכרים מימי בחרותם.
בהנחה שאכן "אין כבר דרך חזרה", והתהליך שעוברת התנועה הקיבוצית לא יפסח על שום קיבוץ - מן הראוי היה שגם הקיבוצים המסורתיים יבחנו את מהלכיהם בשנים הקרובות על רקע הצפוי וכדי להיערך לאפשרות שמא בכל זאת יקרה השינוי.
פה המקום להזכיר לכולנו כי גם גדולי המתנגדים ללינה המשפחתית אימצוה תוך שנים אחדות; שאין כיום חדר אוכל שלא עבר להגשה עצמית;
שלא נשארו בתי ספר שאינם משותפים - והדוגמאות האלה הן רק חלק קטן מהפרות הקדושות שנשחטו בחצר הקיבוצית על מזבח האידיאולוגיה, תוך ויכוח קולני נוקב. תהליכי הרוחב חזקים, וסופם להגיע לכל קיבוץ - ללא הבדל תנועה, מיקום גיאוגרפי או עוצמה כלכלית.
טוב יעשה כל קיבוץ המסרב להתחדש, אם ימנה צוות מוביל שתפקידו יהיה לבחון את התהליכים בקיבוץ מתוך הנחת איפכא מסתברא: אם בעוד כמה שנים יהיה (בכל זאת) שינוי, מה היה נכון לא לעשות כבר היום? למשל: החלטות בתחום הקליטה; החלטות הקשורות בבניית דירות קבע לחברים והאפשרות לשייכן בעתיד; השקעות בתחומים צרכניים, שאולי בקרוב יתגלו כמיותרות, ועוד.
לצוות יהיה גם מקום של מוביל תהליך הלימוד והסקת המסקנות מתהליכים בקיבוצים אחרים, שכנים או רחוקים. הבחינה, הלימוד והפקת הלקחים עשויים לסייע בבוא העת, כאשר הקיבוץ ימצא עצמו במעבר מתוכנן, או כפוי, לשיטת החיים החדשה ההולכת ומתבססת במרבית התנועה הקיבוצית, שהרי אמרנו: אין כבר דרך חזרה!
- הכותב עוסק בניהול קיבוצים
