ההמולה הפוליטית שליוותה את דיוני התקציב של השבוע שעבר התמקדה באישים שניצחו, באלה שהפסידו ובכוחם הפוליטי של אגפים וארגונים. דווקא הדיון המהותי, בשאלות החברתיות והכלכליות הנוגעות לדרך בה צריכה הממשלה ללכת על מנת להחזיר את המשק לפסים של צמיחה - נדחק לקרן זווית.
במהותם של דברים, מעבר לחריקות הפוליטיות, משקף עיצוב התקציב שני צעדים משמעותיים בכיוון הנכון: האחד - תקציב שעוצב באופן מעוגל ומוסכם על השחקנים המרכזיים במשק; והשני - הרחבת מסגרות התקציב.
הוצאת המונופול על עיצוב התקציב מידי הפקידות באוצר והגעה להסכמות במסגרת דיוני השולחן העגול - מהווה שינוי תקדימי ומבורך, שמאפשר לאחד את כלל הגורמים במשק לטובת יציאה מהמשבר הכלכלי. למעשה, דווקא הנסיבות הפוליטיות, בשילוב העיתוי הכלכלי, הם שאפשרו בפעם הראשונה לגבש תקציב המבוסס על הצרכים והיכולות של כל המעורבים.
עסקת החבילה שגובשה מבטיחה הגנה על זכויות העובדים והשקעה מסיבית של תקציבים בעידוד התעסוקה ובמגוון של יוזמות והשקעות, על מנת להבטיח יציאה הדרגתית מהמשבר
וחזרה לצמיחת המשק.
הרחבת מסגרות התקציב בתקופה של האטה - היא אחד מעקרונות היסוד שמפלגת העבודה, ואני בתוכה, מנסים להוביל בשנים האחרונות כחלק ממדיניות אנטי-מחזורית. ואכן, כחלק ממדיניות זו, הגדילה הממשלה את ההוצאה הממשלתית לצורכי מתן אשראי ולעידוד הביקוש, תוך הקצאת תקציבים להגדלת התפוקה, ההשקעות והתעסוקה.
כאשר ישבה מפלגת העבודה באותה ממשלה עם שותפתנו "הטבעית" קדימה, וכוחנו היה גדול יותר - לא הצלחנו להוביל מדיניות ממשלתית זו. לשמחתי, דווקא התקציב הנוכחי מגדיל משמעותית את מסגרות התקציב ומקצה את עיקר התוספות לצורך התנעה מחודשת של גלגלי המשק.
