וזהו סוף הזכרון: תושבת חולון תובעת 3,500 שקל מבית חולים "וולפסון"
ומחברת הביטוח שלו, בטענה ששיניה התותבות של אמה המנוחה נזרקו, ככל הנראה, לפח האשפה בבית החולים.
התובעת, שהגישה את התביעה לבית משפט השלום בראשון לציון, טוענת כי בתחילת אוקטובר אושפזה אמה במחלקת הפנימית ב' ב"וולפסון". לטענת הבת, אשר שהתה כל העת ליד מיטת אמה, ביקשו אנשי הצוות במחלקה מהאם להשאיר את שיניה התותבות, אשר שוויין נאמד ב-2,500 שקל, בהשגחתם, כדי שיוכלו לטפל בה ביתר קלות.
לצורך כך, לדבריה, "ניתנה לה כוס חד פעמית לאחסון השיניים התותבות, ולא קופסה מיוחדת המיועדת לכך". לשאלתה מדוע לא מסופק לאמה הכלי המיוחד,
נענתה כי קיים מחסור בקופסאות כאלה במחלקה.
יממה לאחר האשפוז, כך נטען, נמסר לתובעת ולאמה כי "השיניים אשר נותרו בחזקתם ובאחריותם של אנשי צוות המחלקה, ככל הנראה נזרקו בטעות לפח האשפה". התובעת טוענת שכמי שמימנה את עלות השיניים התותבות, היא ידעה את חשיבותן לאמה, ולכן עשתה כל שביכולתה כדי לחפש אותן: שאלה את המנקות במחלקה וחיפשה בחדר הכביסה ובאשפה של בית החולים. לטענתה, השיניים אשר שימשו את אמה בחייה אבדו, וכך גם "הזיכרון שנותר מאמה היקרה".
התובעת טוענת שפנתה אל מזכירת המחלקה, ומכתבה בנושא הועבר לסגן מנהל בית החולים. כעבור חודש וחצי ענתה לה חברת הביטוח של בית החולים, כי אין מקום לפצות אותה, מאחר שאמה "החליטה להעביר את השיניים התותבות לכוס שתייה, למרות שסופקה לה קופסה מיוחדת". לטענת התובעת טענה זו היא "טעות עובדתית".
לכן מבקשת התובעת מבית המשפט לחייב את בית החולים ואת חברת הביטוח שלו לשלם לה 2,500 שקל, שווי השיניים התותבות, ו-1,000 שקל על עוגמת הנפש והוצאות המשפט.
הנתבעות טרם הגישו כתבי הגנה. דוברת המרכז הרפואי וולפסון, פנינה ארד, מסרה בתגובה כי "עמדת בית החולים תימסר במסגרת כתב ההגנה שיוגש לבית המשפט".
