תשעה פרי הרבעה נגנבו מהרפת של קיבוץ רמת-יוחנן. הגנבים הובילו אותם לשכונה הבדווית בשפרעם, שם העמיסו את הפרים על משאית והובילו אותם אל ירכא. הגנבים נתפסו, אך גורלם של הפרים
לא שפר עליהם. שמונה מהם נמכרו ונשחטו. התשיעי, פר הרבעה אמריקני - לא נשחט, אך הוחזר לקיבוץ כשהוא חבול ומצבו הרפואי בכי רע, ונוכח מצבו העגום מכר אותו הקיבוץ לבשר. בכתב אישום, שהגישה המדינה, הורשעו הגנבים בהליך הפלילי, נגזרו עליהם עונשי מאסר והם חויבו בפיצוי הקיבוץ.
עתה תובע הקיבוץ, בבית משפט השלום בנצרת, בהליך אזרחי, פיצוי מהגנבים בגין נזקיו. לטענת הקיבוץ, היה עליו לרכוש תשעה פרי הרבעה חדשים, וכן טען לירידה בכמות העגלים ולהוצאות עודפות בגין הזרעות מלאכותיות, ועוד.
להוכחת נזקיו הגיש הקיבוץ חוות דעת של שמאי מומחה, אך הגנבים-הנתבעים טענו שהמומחה ביסס את חוות דעתו על נתונים ומידע שמסר לו הקיבוץ, מבלי לברר ולאמת מידע זה, ולפיכך יש לדחות את מסקנותיו.
השופט, ערפאת טאהא, בוחן את הנתונים, ומוצא כי עלות כל פר (במחירי שנת 2006) מוערכת בסך 12,250 ש"ח, ומכאן שנגרם לקיבוץ נזק בסך 110,250 ש"ח בגין הצורך לרכוש תשעה פרי הרבעה, במקום הפרים שנשחטו ובמקום הפר שנפגע. מסכום זה מנכה השופט את "שווי ניצולת הבשר בגין הפר מארה"ב, אשר הוחזר לקיבוץ ונמכר לבשר, בסך 5950 ש"ח, ולכן, זכאי הקיבוץ ברכיב נזק זה לפיצוי של 104,300 ש"ח". השופט מעריך את הנזק שנגרם לקיבוץ עקב הירידה במספר העגלים והעגלות, בסך 50 אלף ש"ח, והוא מוסיף ופוסק לקיבוץ 5,000 ש"ח נוספים בגין הוצאות על הזרעות מלאכותיות.
השופט אינו מקבל את חוות דעת השמאי באשר לנזקים נוספים שנגרמו לקיבוץ.
הוא מותח ביקורת על אופן הכנת חוות הדעת, וקובע: "היתה מוטלת על השמאי החובה לבדוק ולחקור את הטענות והנתונים שהוצגו בפניו, לקבל מסמכים וראיות שיש בהם כדי לתמוך או לשלול את הטענות, להפעיל שיקול דעת עצמאי, ולקבוע את הנזק ואת ההוצאות בהתאם לשיקול דעתו. משלא עשה כן, אין לתת לחוות הדעת משקל כלשהו בעניין זה".
סך נזקיו של הקיבוץ, קובע השופט, בצירוף ריבית והצמדה, הם בסך 188,500 ש"ח. מסכום זה יש לנכות, אומר השופט, סך 52 אלף ש"ח, ששילם לקיבוץ אחד הגנבים כפיצוי בו חויב בהליך הפלילי. סוף דבר, השופט מחייב את הנתבעים לשלם לקיבוץ סך 136,500 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסך 10 אלף ש"ח ועוד שכר טרחת עורך דין בשיעור 20,500 ש"ח.
