כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
ערב יום הזיכרון לשואה לגבורה

עליזה ויטיס-שומרון. לחיות בשביל לספר צילום: קרני עם-עד
עליזה ויטיס-שומרון. לחיות בשביל לספר צילום: קרני עם-עד
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

כי נשבעתי לספר

מאז שוחררה מברגן-בלזן, חיה עליזה ויטיס-שומרון מקיבוץ גבעת-עוז חיים מקבילים. אלה של המציאות והשגרה, ואלה של השואה והגבורה. ואת שבועתה להמשיך ולספר - היא לא מפסיקה למלא

קרני עם-עד 
פורסם: 20.04.09, 08:36

זמן קצר לפני פרוץ המרד הגדול בגטו ורשה, ערב פסח 1943, נפרדה עליזה ויטיס-שומרון (בשמה הקודם, ליזה מלמד) מחברתה רות היימן, שהיתה הקשרית של מרדכי אנילביץ'. "אני לא אשאר בחיים", אמרה לה לוחמת המחתרת, "אבל אם את תצליחי להינצל ולשרוד, תחיי בשביל לספר על מה שהיה כאן".

 

מאז, ולאחר אינספור תלאות ורדיפות שכמעט קיפחו את חייה, לא חדלה עליזה לספר ולתעד את עברה. היומן האישי שכתבה בגטו - נשרף. יומן נוסף שהצליחה להציל מהמסתור בבית הפולני - שרד, ושימש בסיס לספרה "נעורים באש". כעת היא שותפה לאנתולוגיה בשם "חמש ילדות מדברות" (הוצאת משרד הביטחון), שנוצרה מסדנת כתיבה יוצרת בהנחיית דורית זילברמן. חמש נשים, שהיו ילדות קטנות בשואה, כתבו סיפורים הנוגעים לתקופה ההיא, ביניהן גם חנה יחימוביץ'-פטמן, אמה של ח"כ שלי יחימוביץ'.

 

"אם אחיה, אכתוב ספר על-פי הפנקס הזה", כתבה ויטיס-שומרון במעין שחזור של יומן הגטו שאבד לעד. "אני מבטיחה. יחד עם התמונה היחידה של אבא. זולת זאת, אין לי כלום. חיי הקודמים נגמרו וספק אם יהיו לי עוד חיים. כל מי שימצא את הפנקס הזה חייב לנקום את מותנו. שלום לך ורשה, עיר הולדתי. אני עוזבת אותך לעולמים יחד עם הילדות שלי, עוגות הקרם-שניט, הטיולים בגן סאסקי, המנון פולין כל בוקר לפני תחילת הלימודים, החולצה השומרית שלי, שירת ביאליק ורות מדריכתי הנערצת. עכשיו את כבר לא חיה. אני יודעת זאת, רות. אולי אצליח להימלט. אני מקללת אותך, ורשה עיר הולדתי, כי תחת הריסותייך קבורים כל מי שאהבתי".

 

ליזה מלמד היתה בת 13 כשנאלצה, עם הוריה ואחותה בת התשע, לעזוב את הבית הוורשאי ולעבור לתוך חומות הגטו. כנערה צעירה, וחברה פעילה ב"שומר הצעיר", לקחה חלק בפעילות מחתרתית שלימים הגיעה לשיאה במרד גטו ורשה. היא עצמה עזבה את הגטו למקום מסתור בצד הארי כיומיים לפני המרד, בגלל גילה הצעיר שלא אפשר לה להילחם בנשק חם. כל חבריה ומדריכיה מצאו את מותם בהתקוממות.

 

למשך תקופה מסוימת קיבלה משפחתה של עליזה "תעודת חיים" מאנשי הגסטפו, בגין עיסוקו של האב: בעל מפעל לתעשיית צמר. המכונות שלו, שהועברו לתוך מבנה בגטו, שימשו לייצור מדים, כפפות וכובעים עבור הצבא הגרמני. ליזה עצמה, למרות חזותה היהודית שהיתה עלולה להסגירה לידי השוטרים שעסקו בציד יהודים, עברה כמעט מדי יום מהצד הבטוח לצד המסוכן, בו פעלה המחתרת.

 

"הייתי ממונה מטעם הגדוד של השומר-הצעיר על הקשר בין ההנהגה לחברים שפעלו במקומות שונים בגטו. לא-פעם הייתי צריכה לדווח מי נותר בחיים, מי כבר לא, כשההוראה המרכזית היתה: 'לא להיתפס בשום תנאי, להינצל בכל מחיר'.

 

"בשלב מאוחר יותר הייתי עוברת בין בתי הגטו, מעליית גג אחת לשנייה, ומשתלבת בקבוצת עובדים שחזרו מהעבודה מחוץ לחומות. כך הייתי מגיעה למפקדה של המורדים, מביאה משם מנשרים המודיעים על התארגנות לקראת התקוממות עתידית, ותולה אותם על קירות המפעלים. אחר-כך הייתי ניצבת במרחק ביטחון ומתבוננת באנשים. ראיתי כיצד הופכת ההתנגדות למרד, לתמיכה שקטה".

 

חיבוק אחרון מאבא

משפחתה של עליזה שרדה את הסלקציה הגדולה בגטו באוגוסט 1942, במהלכה נלקחו 150 אלף איש לבירקנאו. המצב, גם עבור מי שקיבל אישור שאפשר לו הגנה מסוימת בגין משלח ידו, הפך קשה ומאיים. "לאחר שהתבקשתי על-ידי הנהגת השומר-הצעיר לעזוב את הגטו, בתעודה מזויפת, משום היותי צעירה מדי להשתתפות אקטיבית במרד - בכיתי נורא. ידעתי שכבר לא אראה רבים מחבריי. רציתי להשתתף במערכה.

 

"אימא שלי, היפה והאמיצה עם המראה הפולני, סידרה לנו מקום להתגורר בו אצל עוזרת פולנייה שעבדה אצלנו לפני המלחמה. אחותי נמסרה לאישה אחרת. אבא, בגלל חזותו היהודית, נשאר להסתתר בגטו. הפרידה שלי ממנו היתה קשה, הוא נישק וחיבק אותי שוב ושוב, ולימים התברר לי שזו היתה הפעם האחרונה. הוא נלקח למחנה ההשמדה ולא הצליח לקפוץ מהרכבת".

 

בדיעבד התברר כי המסתור בבית הפולני היה זמני בלבד, ומסוכן מכפי ששיערו. שוערת הבית הלשינה על הנערה ליזה מלמד, והסגירה אותה לידי פולני שעסק בהסגרת יהודים לגרמנים תמורת כסף. היא דיברה על לבו שישחרר אותה, ורק לאחר שנתנה לו סכום כסף שהוסתר במכפלת שמלתה, לקח אותה לבית אחותו. למחרת הביא אותה לרכבת.

 

"יחד אתי הוצאו מהגטו עוד חמש ילדות, צעירות ממני. הן הועברו למנזר סמוך לוורשה. ידעתי שאם אקלע לצרה אוכל להגיע למנזר ולמצוא שם מסתור, אבל בהגיעי לשם, בישרה לי אחת הילדות כי המצב נעשה מסוכן גם עבורן ולא אוכל להצטרף אליהן. כל אותן ילדות לא נותרו בחיים, והן נלקחו מברגן-בלזן לאושוויץ. אני הלכתי מהמקום, טרף קל לנאצים. במשך שבוע הסתובבתי בכפרים, ביערות, ובייאושי הרב החלטתי לקפוץ לנהר הוויסלה, ולהתאבד. העיקר לא ליפול בידי הפולנים. אבל מיד לאחר מכן החלטתי לחזור לוורשה, לחפש את אמי ואחותי. במשך מספר שעות הלכתי ברחובות עד שמצאתי את הבית. הגעתי אל אימא, נפוחה וכואבת, על מנת שלא להיפרד עוד".

 

השתיים עברו מבית מסתור אחד למשנהו, עד שנודע להן על מלון "פולסקי" בוורשה, שם מתרכזים יהודים במסגרת עסקת חילופין שהתכוונו הגרמנים לעשות בין אסירים גרמנים בישראל ודרום-אמריקה לבין יהודים בפולין.
"שילמנו לא-מעט כסף, נרשמנו היכן שצריך, ואז נשלחנו לברגן-בלזן, שם שהינו בהמתנה לביצוע העסקה. כעבור שלושה חודשים הגיעו למחנה אנשי האס-אס. הם בדקו תעודות וכל מי שהיה רשום לדרום אמריקה נלקח להשמדה. אני, אמי ואחותי היינו בעסקה של ישראל - מה שבדיעבד הציל את חיינו. 300 יהודים נותרו עד מועד השחרור של המחנה, 2,000 נלקחו למשרפות, כולל חברותיי מהמנזר".

 

להמשיך לזכור ולהזכיר

עליזה היתה בת 17 בעת שחרור מחנה ברגן-בלזן. היא הועברה לבלגיה, ושם הצטרפה לעלייה בלתי-לגאלית במסגרת עלייה ב'. אמה ואחותה (כיום חברת קיבוץ שובל) באו שנה לאחר מכן. עם הגיעה לארץ סיפרה את קורותיה למאיר יערי. הוא ציווה עליה לכתוב את הסיפור, שפורסם מאוחר יותר בספר מורדי הגטאות שהוציא אנטק צוקרמן, ובקובץ השומר-הצעיר.

 

בתחילת דרכה היתה בחברת נוער בבית-אלפא, לאחר מכן בקיבוץ דליה, ולאחר נישואיה קבעה את מגוריה בעין-המפרץ, למשך 32 שנה. לאחר מות בעלה ממחלה קשה נישאה בשנית, לחבר גבעת-עוז, שם היא מתגוררת כיום.

 

לעליזה שתי בנות ובן, ונכדים בארץ ובחו"ל. כל השנים עסקה בחינוך, בהוראה ובתרבות. היא ליוותה לא-מעט משלחות תלמידים לחו"ל, הרצתה על קורותיה בפורומים שונים, ולא חדלה לכתוב אודות עברה הקשה, אך המלא תושייה. "נשבעתי לספר ולא לשכוח. לזכור ולהזכיר את שעברתי ועברו חבריי למרד. מאז השחרור יש לי שני חיים מקבילים: אלה של המציאות והשגרה, ואלה של השואה והגבורה. כל הזמן אני נמצאת פה ושם".

 

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 

 
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות