1.02 מיליון ש"ח תקבל חברת "כרומגן" של שער-העמקים,
העוסקת בייצור ובשיווק דודי שמש, קולטים ודודי חשמל, מהחברות "אנרגיה וטכנולוגיות" ו"אנרגון סחר", ששימשו אחד המפיצים הגדולים ביותר של כרומגן באזור ירושלים. כך פסקה השופטת גילה כנפי-שטייניץ, בתביעות הדדיות שהגישו, זו כנגד זו, החברות "אנרגון" ו"אנרגיה" מצד אחד, באמצעות עו"ד יהודה ריסקין, וכרומגן, באמצעות עו"ד קובי רפאלי, מצד שני.
אנרגון ואנרגיה טענו שהפכו במשך השנים לרוכשות הגדולות ביותר של מוצרי כרומגן באזור ירושלים. לנוכח היקף רכישותיהן, כך אמרו, נקבעו בינן לבין כרומגן תנאים מסחריים מוסכמים להתקשרות לתקופה בלתי מוגבלת, מבלי שהועלו על הכתב - עד שאלה הופרו, לטענתן, על-ידי כרומגן, וכתוצאה מכך נגרמו להן נזקים כבדים. לפיכך הן תובעות מכרומגן פיצוי בסך העולה על 3.5 מיליון ש"ח. לטענת אנרגון ואנרגיה, התחייבה כרומגן כלפיהן שתמכור להן את המוצרים במחירים הזולים ביותר, שלא תמכור במישרין ממוצריה לשרברבים, שלא תוסיף מפיצים חדשים לשוק ואף תיתן להן בונוס על הגדלת רכישות המוצרים.
מנגד, הכחישה כרומגן את ההתחייבויות הללו, וטענה כי אנרגון ואנרגיה רכשו ממנה סחורה בהיקפים גדולים, אשר תמורתה לא נפרעה, וכי נותרו חייבות לה סכום של כ-1.02 מיליון ש"ח, אותו היא תובעת מהן, בתביעה נגדית.
השופטת מבררת את מהות היחסים והקשרים המסחריים שבין הצדדים, ומוצאת כי נוצרו ביניהם יחסי עבודה שאינם "התחייבויות קשיחות", אלא "הבעת רצון טוב או השתדלות של כרומגן לסייע למפיציה, במגמה לשמור על סטטוס קוו ועל שקט תעשייתי עם מפיציה, ומתוך השקפה מסחרית שהדבר ייטיב גם עם כרומגן".
כך, למשל, קיבלה על עצמה כרומגן, כדי לסייע למפיציה הגדולים ולא להתחרות עמם, להשתדל שלא להוסיף מפיצים על המפיצים הקיימים, אך זאת רק באשר לכניסת מפיץ גדול לשוק ולא לכל מפיץ קטן, חנות או עסק שביקשו לקנות סחורה מכרומגן. לטענת כרומגן, היו מקרים בהם אנרגון ואנרגיה גמלו לכרומגן רעה תחת טובה: בעוד שכרומגן הפנתה שרברבים אל אנרגיה, הרי אלה מכרו להם מוצרים של אנרגון ולא של כרומגן.
השופטת מוצאת כי אנרגיה ואנרגון פעלו כל העת לפי שיקוליהן העסקיים למקסום רווחיהן, ומכאן היא מסיקה שיחסי העבודה לא נבעו מהתחייבויות הדדיות, אלא "מאינטרס עסקי משותף של שני הצדדים, וכל עוד התקיים אינטרס עסקי הדדי כזה.
אין זה מתקבל על הדעת כי הצדדים ראו את כרומגן כקשורה בעבותות של התחייבויות כובלות ומפורטות ללא מגבלת זמן, שעה שאנרגיה ואנרגון חופשיות לעשות כרצונן לקידום האינטרסים העסקיים שלהן. אף שלצדדים היה עניין משותף בקיום קשרי מסחר שיגדילו את רווחי הצדדים", קובעת השופטת, "לא היה בכך כדי להגביל את מרחב הפעולה העסקי של כל אחד מהם, וכל אחד מן הצדדים היה חופשי לפעול לפי שיקוליו העסקיים".
השופטת דוחה את תביעת אנרגון ואנרגיה, ומקבלת במלואה את תביעת כרומגן. היא מחייבת את שתי החברות לשלם לכרומגן את מלוא סכום התביעה, בצירוף הוצאות משפטיות ושכר טרחה בסך 150 אלף ש"ח.
