רבות נכתב על מצוקת החנייה בירושלים. כך המצב גם בדרך בית לחם, שם נהגים החונים בקטע הכביש הארוך שבין מספר 111 ל-139 נאלצים לכתת את רגליהם למרחק של עד 350 מטר כדי להשיג כרטיס חניה.
בקטע הרחוב שבו מדובר, לא הציבה העירייה מדחן לרכישת תווי חניה. החלופה הזמינה היחידה היא חנות המכולת הלא-כל-כך-סמוכה. בשל המרחק, נהגים רבים
חוששים שבזמן שילכו לקנות את הכרטיס במכולת, יבוא פקח ויניח על שמשת מכוניתם דו"ח חניה לא נחוץ.
כנהוג בעירייה, אם תפנו ותספרו שהדו"ח נרשם כשהלכתם לקנות כרטיס, סביר להניח שיאמרו לכם בכיכר ספרא שהדו"ח ניתן כחוק ולכן עליכם לשלם את הקנס.
בעקבות פנייתנו, הגיבה העירייה כך: "עקב ונדליזם חוזר ונשנה הוסר המדחן שהוצב במקום, ולפיכך נמכרים כרטיסי חניה בחנות הממוקמת ברחוב. בנוסף ניתן לשלם את אגרת החניה באמצעות כרטיסי חניה מנייר ומכשירי איזי-פארק".
בשורה התחתונה: ציפינו שעיריית ירושלים תעמוד באתגר ותקין מדחן לרווחת התושבים. זה קצת יותר פשוט מפרויקט הרכבת הקלה או גשר המיתרים. באמת, מר ברקת, אתה יכול.
