גם זה טיפול: מחלה קשה, גירושים כואבים או פיטורים בלתי צפויים מן העבודה הן סיבות טובות שעשויות להביא כל אחד מאיתנו אל ספת הפסיכולוג, אל הרופא או אל קבוצת התמיכה. שם נתרווח על הספה, נבלע את הפרוזאק יחד עם הצפרדע ונקווה שאלה יסייעו לנו להתמודד ולעבור את המשבר.
בעוד הטיפולים הקונבנציונאליים עשויים לדכדך אתכם רק בשם התהליך, אצל אופירה הללי, תרפיסטית בשיטת תנועה וצחוק, חרף הבעיות הקשות, אתם מתבקשים לצחוק. בקול. לשחרר מבפנים את הקול המתגלגל ופשוט לאפשר לעצמכם להרגיש יותר טוב.
"זה שהצחוק הוא טוב לבריאות זו לא קלישאה", היא אומרת, "כולנו יודעים את זה, כולנו יודעים שאחרי שצחקנו מכל הלב, מתפשטת לנו בגוף הרגשה טובה במיוחד. אנדורפינים משתחררים בגוף שלנו, המערכות מתפקדות טוב יותר ואנחנו מרגישים חזקים יותר".
נשמע קצת הזוי, לצחוק כשאתה בדיכאון.
"נכון, אבל אם אתה בא עם נכונות לתת לעצמך שחרור והקלה אז אתה קופץ
לעשייה ועושה את זה", מסבירה הללי, "יש בעיות שבהן אמליץ מיד לגשת לטיפול של תנועה וצחוק, כי זה דבר מיידי שיכול לאושש. למשל, כשאדם מפוטר או נכנס לצרה כלכלית, אמליץ לו מיד לצחוק".
אין שום דבר מצחיק בלהיות מחוסר עבודה.
"ודאי שלא, אבל אפשר להתמודד הרבה יותר טוב, אם תעורר את עצמך לצחוק. במקרה של פיטורים, יש חשיבות גדולה להתמודדות המיידית, ליכולת לחפש שוב עבודה ולא להוריד בערך עצמך. דווקא כאן, צריך לצחוק - ומיד".
הללי במראה שיגרתי. הצחוק מסייע להתמודדות. צילום: קובי קואנקס
שרון (35), הגיעה לקליניקה של הללי לפני כשנה. "הגעתי בהרגשה כללית לא טובה", היא אומרת, "הייתי במשבר בעבודה, הגעתי לגיל מסוים בתפקיד מסוים ללא הנאה, הרגשתי שמיציתי והייתי במבוי סתום. חייתי בהרגשה שאין טעם בכל דבר שאני עושה. לא ידעתי איך לצאת מההרגשה הכבדה הזאת, וכמובן שזה השפיע על הכל, כולל הזוגיות, שנכנסה למשבר בגלל חוסר הוודאות והקושי שלי".
להללי הגיעה שרון לאחר ששמעה על טיפולים, שמסייעים במישור הרוחני. "כשהיא הציעה לי את עניין הצחוק, זה נשמע לי די מטורף. לא רציתי לצחוק וגם לא רציתי שיצחיקו אותי. היו לי מחשבות כבדות והרגשה שעולמי חרב עליי, אז מה פתאום לצחוק? האמת היא שפשוט לא הייתי מסוגלת. ביקשתי ממנה בהתחלה טיפול אחר ועברתי דרך כלשהי לפני שהסכמתי לנסות".
ואז עברת לתרפיה בצחוק?
"ההתחלה קצת קפואה, לוקח זמן להצליח, לתת לעצמך להוציא משהו. זה משהו שאנחנו לא רוצים לעשות באופן טבעי, אבל החלטתי ללכת עם זה. זה בהתחלה קצת מעושה, קצת מביך, אבל אופירה מדריכה מתי לצחוק ומאיפה. הרגשתי שאני יוצאת עם כוח. זה משחרר כמו בכי וההקלה היא מיידית. הייתי יוצאת בהרגשה של שחרור, שהוצאתי מתוכי משהו, כאילו הורדתי מעצמי משא כבד ועכשיו אני יכולה להמשיך בדרך. אין ספק שזה עשה אצלי שינוי".
להללי אין ספק שהצחוק יכול לחולל פלאים גם בקרב אנשים שמתמודדים עם מחלה קשה, או לחלופין עם פחדים שמקשים על התפקוד. "הגיעו אליי בעיות מכל התחומים", היא אומרת, "זה ברור שהצחוק לבדו לא מרפא מחלה קשה, אבל מחקרים מוכיחים שאדם שצוחק למרות מחלה קשה, מצליח להתמודד איתה נפשית טוב יותר, בעוד הסימפטומים של המחלה נחלשים".
אבל מה לעשות שלאדם חולה לא בא לצחוק, וגם לא למי שמתגרש או פוטר?
"נכון, לא בא לנו, אבל הגוף לא מבחין אם צחקנו כי רצינו או כי אמרו לנו לצחוק. צחוק מזויף הוא גם צחוק לצורך העניין. אז לפעמים קשה להתחיל, לפעמים צריך להכריח את עצמך, אבל אחר כך הגוף מתרגל ונהנה מזה".
הכתבה המלאה תפורסם בסוף השבוע ב"ידיעות מודיעין".
