ספרניות, הדור החדש: דניאלה לבקוביץ' מרמלה מרימה פרויקטים של ערבים ויהודים ומתייחסת לספרייה כאל עסק. לאילנה שקולניק מ'כותר ראשון' יש בלוג שוקק חיים. וסיגל לוי מרחובות רוצה להפוך את הספרייה לכיכר העיר החדשה. קבלו את הספרניות החדשות.
הפרויקט של דניאלה
לדניאלה לבקוביץ', הספרנית ומנהלת הספרייה ברמלה, יש שיער קצוץ בצבע בלונד, היא לבושה בבגדי מעצבים, צחוקה מתגלגל, והיא
ממש לא נראית כמו הסטריאוטיפ של הספרנית המבוגרת עם המשקפיים, חמורת הסבר, שהכרנו בילדותנו.
גם ספריית 'בלפר' ברמלה לא נראית כמו הספריות האפרוריות של פעם. האכסדרה מוארת ומודרנית וכל עמוד צבוע בצבע אחר. "ספרייה לא צריכה להיראות כמו קופת חולים. ספרייה צריכה להיות חמה, נעימה ומזמינה ולשדר לילדים ולמבוגרים את התחושה שרוצים אותם", היא אומרת בחיוך.
"זה משהו שהבאתי מהילדות. תמיד כשהחלפתי ספרים, הספרנית הייתה לוקחת את הספר שבחרתי ונותנת לי ספר לגיל שלי. זה הכעיס אותי. ספרייה היה מקום שאליו שלחו את הילדים כעונש. זאת הסיבה שכאן אנחנו יוצרים אווירה שהיא קודם כל כייפית. יש כאן עיתונים יומיים לקריאה חופשית, מאגרי מידע ממוחשבים, ספרי קריאה מעודכנים ופעילות תרבותית ענפה, שפונה לבני שלוש עד 80. העיקר שיהיה מעניין".
"ספרים זה כל מה שיש לי ואני אעשה הכל כדי שיקראו אותם", אומרת לבקוביץ'. כשהיא אומרת 'הכל', היא מתכוונת לכל דרך יצירתית שתכניס עוד קצת מזומנים לקופת הספרייה. "אני לא בוחלת בשום אמצעי להכנסת כסף לקופה, כסף זה לא מילה גסה אצלנו, להיפך".
עוד לפני שחוק הספריות החדש נכנס לתוקפו, מצאה לבקוביץ' דרכים משלה. למשל, שעת סיפור, הופעת מספרי סיפורים, חדרי אינטרנט, מכונות קפה ושתייה קרה, שירותי צילום, מופעים אחת לחודש ושירותי פקס. בחדרי העיון יש אינטרנט לשימוש בחינם או בתשלום (שישה שקלים לשעה), ובהם ניתן לשחק ולצ'וטט מול 15 עמדות מחשב. "תפיסת העולם שלי היא שספרייה היא הרבה יותר מספרים, ועליה להיות חלק בלתי נפרד מהקהילה. הספרייה צרכה להיות רב גונית ועכשווית, אחרת היא לא תשרוד".
שקולניק. "אני מהווה תחנת מידע". צילום: אבי מועלם
הבלוג של אילנה
אילנה שקולניק מייצגת את תדמיתן החדשה של הספרניות העבריות, שהן, בעצם, מידעניות. שקולניק היא תבנית נוף עבודתן של דור הספרניות החדש, ששוחות במים העמוקים של אתרי אינטרנט וים של מאגרי מידע ממוחשבים, הופכות לאיטן לחיות תקשורת. קליבריות של יחסי ציבור, מלכות טכנולוגיה, אינטרנט ובלוג. מדובר בזן מקצועי יצירתי במיוחד, שנלחם על שמירת מעמדן של הספריות, ואינו בוחל בשום טריק טכנולוגי כדי לקדם את האינטרס של הספרייה שלהן.
לשקולניק, פעם ספרנית רבת ניסיון, בעלת תואר ראשון בספרנות מטעם אוניברסיטת בר אילן, והיום מידענית, המנהלת את מרכז המידע והייעוץ לתושב בעיריית ראשון-לציון, יש בלוג אישי, שבעצם התחיל כתרגיל בקורס שיועד למידענים, והפך להיות עניין של שגרת חיים. "נדלקתי על העניין", היא מספרת, "ונכנסתי בגדול לבלוגוספרה בעניין של שיתוף מידע דרך מאגרי מידע שונים".
מה בעצם נותן לך הבלוג?
"המטרה הראשונית הייתה כמובן, הרצון לשווק את שירותי הספרייה והמידע לתושבי העיר, אבל זה גלש כבר לקטע האישי. בבלוג שלי אני מתארת אירועים וחוויות שלי, כשהכוונה היא להנגיש את הציבור למידע חשוב וכדאי לו. בבלוג אני מעבירה מידע, ומשתמשת בקישוריות (לינקים) לאתרי מידע נוספים שמהם ניתן להתקדם עוד ועוד. זה סוג של שיווק ויחסי ציבור. אני מהווה תחנת מידע".
הציטוטים של סיגל
סיגל לוי, מנהלת רשת הספריות ברחובות אוהבת לצטט את אסטריד לינדגרן, אמה הורתה של "בילבי בת גרב", הספר שיצא לאור בשנת 1945 בשוודיה והפך רב מכר עולמי. לינדגרן, כך לוי, "אומרת, שהעולם של היום נוצר בדמיון של מישהו, שפעם היה ילד. איזה תובנה נהדרת. הרי כל ידע אפשר להשיג בכל מקום. אפשר להיפתח לסיפורים דרך טלוויזיה, קולנוע או מחשב, אבל הדמיון הוא הדבר היחיד שאי אפשר לפתח באמצעותם, ולכן חשוב שילדים יקראו. ולכן חשוב לתת להם את הספרים הנכונים".
יש היום מבול של ספרי ילדים.
"הרבה הורים טועים לחשוב, שכל ספר עם חרוזים ועם ציורים צבעוניים נחמדים, מתאים לקריאת ילדים. אני טוענת, שיש הרבה מאוד זבל. היום, כל אחד יכול להוציא ספר. ישנם מפורסמים שמוציאים ספרים וזוכים בהמון יחסי ציבור, אבל לספרים הללו אין תמיד ערך ספרותי וזה דבר שגורם לילדים נזק. לכן אני אומרת להורים, קראו אתם קודם את הספר ותחליטו אתם מה יכול להתאים לילדים שלכם".
לוי, שבעברה ניהלה את מרכז המחשבים של נוער בסיכון בירושלים ואת עמותת הנוער "ניר סקול" (לזכרו של ניר פורז ז"ל, שנהרג בניסיון החילוץ של החייל נחשון וקסמן ז"ל), נוער מחונן ירדני, פלשתינאי וישראלי שפעל בשיתוף פעולה, היא בעלת תואר ראשון ושני בספרות ובלשנות אנגלית ותואר שני נוסף בניהול מלכ"רים (מוסדות ללא כוונות רווח).
"נושא הקריאה מאבד את כוח המשיכה שלו", היא אומרת, "לכן ברור לנו שהספרייה צריכה לשנות את דפוסי הפעילות המסורתיים שלה ולצאת החוצה, בפרסום, ביחסי ציבור, בפיתוח שירותים שהם מעבר לשירותי הספרייה המסורתיים, בפעילות תרבות, בקורסים, בערבי תרבות ועוד. אנחנו צריכים למשוך קהלים נוספים".
מה החזון שלך בספרייה?
"שהיא תהפוך להיות כיכר העיר החדשה. המקום שבו ניתן למצוא כל מידע, כל ספר, כל אירוע של תרבות. מרכז משמעותי של חיי הרוח בעיר".
