אם תגיעו לביקור במועדון של מכבי שדרות תזכו לחזות בתופעה שלא רואים כל יום. תגלו שם גברת שמכבסת ותולה את בגדי השחקנים, מנפחת את הכדורים, מסמנת בסיד את המגרש ומבריקה את המועדון.
שם מנהלת המשק: דניאלה בוחבוט. נכון, זאת לא טעות, מנהלת משק, מין נקבה. הראשונה בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי? קרוב לוודאי שכן.
לפני שלושה שבועות תפסה בוחבוט יוזמה והחליפה בתפקיד את בן זוגה המנהל הכל יכול והאפסנאי של הקבוצה, משה (מוז'ו) אביטן.
מבחינתו של אביטן, בת זוגו מזה 12 שנה היא המלאך שהציל את חייו. אלמלא היא, נשמתו של אביטן היתה כנראה צרורה בצרור החיים.
ביום שישי, ה־27 בפברואר, אירחה מכבי שדרות את הפועל מרחבים. אחרי חצי שעה הופסק המשחק בגלל מזג האוויר הסוער ומבול שניתך מהשמים.
"מוז'ו הגיע הביתה אחרי המשחק ואמר לי שכואבת לו הכתף. הצעתי לו שינוח ושאני אחזור למגרש כדי לעבוד במקומו. בשעה שבע בערך הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב ושיש לו בחילה. שאלתי אותו אם להזמין לו רופא והוא הסכים. הזמנתי רופא ואז הוא אמר לי שאין צורך ושאבטל את ההזמנה".
"פתאום, בלי הכנה מוקדמת, הוא איבד את ההכרה, התחיל לפרפר עם העיניים והגוף. הייתי בטוחה שהוא מת. התקשרתי למד"א לטיפול נמרץ וצעקתי שיגיעו מהר מאוד, אמרתי להם שנראה לי שהוא מת לי בידיים.
"נתנו לו תשע מכות חשמל, ניסו להחיות אותו ואני הייתי בטוחה שזהו זה, שאבדה התקווה. באותו זמן הם הזמינו עוד ניידת טיפול נמרץ כדי לעזור ולהציל אותו. מאמצי ההחייאה נמשכו כמעט שלוש שעות. ברגע שהם הבינו שהוא נמצא במצב קריטי אך יציב, העבירו אותו בבהילות לבית החולים ברזילי כדי להמשיך בניסיונות ההחייאה".
מרגע שמוז'ו הגיע לבית החולים הכניסו אותו לצנתור. חייו נותרו במצב של סכנה גדולה במשך כל השבת. כל בני המשפחה והשחקנים שהיו לצדו התפללו לשלומו. אלה גם היו הימים הכי קשים של בוחבוט, כפי שהיא מעידה: "מה אני אגיד לך, אלה היו הימים הכי קשים בחיים שלי. למרות שמד"א הצליחו להציל אותו בבית, עדיין נשקפה סכנה לחייו גם אחרי שהגיע לבית החולים. במשך שלושה ימים מצבו היה לא ברור, כולם כבר חשבו שהוא ימות ולא יצליח לשרוד.
בוחבוט - האמא של מכבי שדרות (צילום: צפריר אביוב)
ובינתיים, מכבי שדרות לא נשארה לבד. בוחבוט היתה שם בשביל השחקנים, המשיכה את דרכו של בן הזוג המאושפז בגלל שידעה שזה מה שמוז'ו היה רוצה שתעשה, לו רק היה יכול לדבר ולבקש. עכשיו, כשמוז'ו כבר בבית, היא עושה את העבודה בקבוצה ומאפשרת לו לחזור בהדרגה לעניינים.
אז מה דניאלה, את עכשיו מכבי שדרות.
"אין מה לעשות. קרה מקרה יוצא דופן, נהיה מצב שונה ולא רגיל ומהרגע הראשון ידעתי שאני צריכה להתייצב במועדון כדי למלא את מקומו של מוז'ו".
את זוכרת את היום הראשון שלך בעבודה החדשה?
"בטח, אני לא יכולה לשכוח. באותו יום הגעתי למועדון ולא הפסקתי לבכות. מוז'ו עוד היה בבית החולים במצב קשה ביותר, אני הבנתי שאני צריכה להתייצב במקומו כי יש פה אחריות".
מישהו ביקש ממך להתייצב או שהחלטת על דעת עצמך?
"אף אחד לא ביקש. הגעתי כי היה לי ברור שזה מה שצריך לעשות".
איך העבודה?
"אני עובדת מהבוקר שמונה שעות בטיפול בקשישים, ואחרי העבודה אני מגיעה למגרש. בשעה ארבע בערך אני מתחילה בעבודה במגרש, מארגנת את התלבושות, מסדרת כדורים ומכינה את הכל עד לאימון. אחרי האימון אני מכניסה
את הציוד למכונת הכביסה, אחר כך מייבשת ומכינה את הציוד לאימון שלמחרת".
חשבת מה היה קורה אילולא היית לצדו באותם רגעים קשים?
"אין מה לחשוב, אין פה ספק, הוא לא היה נשאר בחיים".
וזה נותן לך סיפוק?
(שותקת) "אני יכולה להגיד שכל הילדים שלו מאוד מודים לי על כך שהייתי לצדו באותם רגעים. הם אומרים שהצלתי את אבא שלהם, שהוא גם בן הזוג שלי. אם הייתי מאפשרת לו לנסוע באותו יום שישי לבד לאשקלון, אין סיכוי שהוא היה מצליח לשרוד בדרך".
