דברים שרואים מכאן: דניאל בן-מיור בן ה-18 נראה כמו כל נער בן גילו. מצד אחד הוא צנוע, שקט ושמח, אך מצד שני, בציוריו נחשפים כעס, תסכול, השקפות נרחבות, דמיון עשיר ומחסור בגבולות, בעיקר אם מתייחסים ליצירה החדשה שלו, ובה מככב ראש כבש עם אוזן בצורת חצי זבוב.
בגיל שלוש קיבל בן-מיור עיפרון שחור ודפי טיוטא מאמא והחל לשרטט סקיצות מפתיעות. "תמיד ציירתי בקטנה", הוא אומר, "בעיקר שרטוטים של דברים שנתקלתי בהם בסביבה".
בגיל שש חלה התפנית. אמו אנג'לה החליטה, שהבן צריך לפנות לתחום המוסיקה. "אמא שלחה אותי ללמוד חלילית, הסכמתי לנסות ואחרי שנה, כשעברנו למודיעין, התחלתי ללמוד בבית הספר הדמוקרטי שיעורי חליל צד עם המוסיקאי שחר גלינה (חבר בהרכב רוק מוכר ה.ב.)", הוא מספר.
"פיהוק". אחד מיצירותיו של מיור. "מודיעין היא עיר בלי נשמה"
דניאל, שנחשב לעילוי מוסיקלי, התקדם ללימודים מקצועיים עם החלילנית רותי איצקוביץ'-אייל. "במהלך הלימודים איתה התחילו לעלות רעיונות על מעבר לתיכון רציני למוסיקה והיא המליצה לי לעבור ללמוד באקדמיה למוסיקה בירושלים".
בגיל 13 עשה בן-מיור את דרכו מדי בוקר לירושלים. "זה לא היה כל כך קשה", הוא אומר, "אני מסתגל מהר למקומות חדשים. אמנם זה מהפך, כי צריך
לקום כל יום בחמש וחצי ובשש וחצי כבר להיות על האוטובוס, אבל עם הזמן מסתגלים".
אחרי השתתפות בתזמורת האקדמיה, וסיבובי הופעות ברחבי הארץ, החליט בן-מיור לנטוש את ספסלי בית הספר הנחשב בארץ ללימודי מוסיקה, הוא התקבל לתיכון לאמנויות בירושלים, "ולשמחתי גיליתי שיש ערבוב של מוסיקאים, אמנים פלסטיים, תאטרוניסטים, רקדנים וקולנוענים. הגעתי למסקנה שלצייר זה הרבה יותר כיף מאשר לנגן מוסיקה קלאסית".
בן-מיור מסוגל לשבת שעות עם מכחול בידו האחת וצבעי שמן בידו השנייה, כשבד הקנבס מונח לפניו. "בשונה מהמוסיקה, כשאתה מצייר, כיף לך לתת מעצמך. זאת תחושה מרתקת, שנותנת הנאה בזמן העשייה. לפעמים אני שוכח לאכול, אפילו הגעתי לתת משקל של 51 ק"ג. היום אני שומר על עצמי יותר ומבין שצריך לקום מדי פעם מן הבד ולאכול".
תמשיך לגור במודיעין בעתיד?
"אני לא אחיה פה אחרי הצבא. אני אסכים לגור בכל מקום, רק לא במודיעין. פשוט מודיעין הכעיסה אותי, לא ברור לי איך אנשים יכולים לאהוב עיר כזאת, שנבנתה בלי נשמה. יש פה ריקנות בארכיטקטורה הנקייה והלבנה, בלי טיפת לכלוך, וכולם אותו הדבר, כמו חיילים. כולם נחמדים פה במודיעין, זו מעין עיר שנבנתה ואוכלסה בידי אנשים מבוססים כלכלית ומשפחות צעירות. אין פה גיוון. לא בבניינים, לא באנשים וזה מדכא. זה משפיע לי על היצירה באופן תת הכרתי".
כאמן לעתיד, מה צריך לעשות פה?
"צריך לתקן, ללכלך, להקים תנועה מרדנית של שנות ה-80, הארד קור פאנק, שתעיר את העיר. זה צריך לבוא מהנוער, מהצעירים של מודיעין, מוסיקאים, ציירים וקולנוענים צעירים".
בימים אלה מציג בן-מיור את יצירותיו בגלריית תערוכת בוגרי מגמת האמנות הפלסטית בתיכון לאמנויות. לתערוכה מגיעים גדולי האמנים בארץ מאחר ומדובר בתיכון האליטיסטי ביותר בישראל ליוצרים צעירים. שלוש מיצירותיו של בן-מיור הוצגו בתערוכה וביניהן יצירה אחת שלכדה את עיני כל הבוהמה שהגיעה לתערוכה. מדובר בציור גדול של ראש כבש משולב בכנף של זבוב לצד אוזן שמאל.
מה רצית להביע?
"אין לי אמירות בציורים, זה הקטע של להציג דימויים ושכל אחד יבין אותם איך שהוא רוצה. זה משהו שעשיתי במקביל לציורים האחרים, והיצירה הזו לקחה לי שלושה חודשים".
הכתבה המלאה תפורסם בסוף השבוע ב"ידיעות מודיעין".
