רק אני והקייאק שלי: הם ממלאים תפקידים מחייבים הדורשים שעות עבודה ארוכות ועמידה בלחצים. במקום להתמכר לכדורי הרגעה, הם התמכרו לצעצוע הימי האולטימטיבי - הקיאק. ועכשיו הם מתכננים לשוט בעזרתו עד קפריסין, בלי מנוע ובלי מפרשים.
הכל התחיל לפני כשנתיים כשרמי טל, מי שהקים את קבוצת הקייאקיסטים "האילתים", נחשף לטרנד החדש של הקייאקים. טל, שמגדיר את עצמו כאיש ים, עוסק כבר מילדות בדיג ואף כמדריך צלילה. הוא הוקסם מהרעיון והחל ביישומו באילת.
במשך מספר חודשים ירד טל לים כארבע פעמים בשבוע בשעות הבוקר המוקדמות חתר בקיאק ודג. אחרי כשעתיים של חתירה מאומצת, היה מתמלא באנרגיה ומתארגן ליום עבודה כמנהל תיקי לקוחות אסטרטגיים בחברת מירס.
"בהתחלה הסתכלו עליי כעל עוף מוזר", הוא אומר. "פתאום רואים מישהו חותר על קיאק בשעה חמש בבוקר כשהטמפרטורה נמוכה ומאוד קר. אנשים שיצאו לעבודה בשעות האלו החלו להתעניין וביקשו להצטרף אליי. עם הזמן גם הם רכשו קיאק והשמועה עברה לה מפה לאוזן, כשכל מצטרף מעניין חבר נוסף וכך גדלה הקבוצה".
נכון להיום, מונה הקבוצה כ-30 קייאקיסטים שיוצאים כארבע פעמים בשבוע לים בשעות בהן כולם עוד ישנים.
למה דווקא קייאקים?
"אנחנו משלבים שני תחביבים: דיג וחתירה. בנוסף, ספורט ירוק, נקי, עם אוויר צח, שממלא את הגוף באנרגיות טובות. יש אנשים בקבוצה ששינו את אורח חייהם מהקצה אל הקצה, הפסיקו לעשן, החלו לאכול אוכל בריא וחיטבו את הגוף".
איך הדיג משתלב בסיפור?
"קודם כל, אני מדגיש שהדיג זה הבונוס וכשתופסים דג זה הפרס. בזמן החתירה אנחנו גוררים חכות עם פתיונות ועושים מה שנקרא ג'ירג'ור בשפה של הדייגים".
הקייאקיסטים האילתים ושללם (צילום: צוות אילתים)
גם עבור יגאל נחום (51) הדגים זה הבונוס הגדול. נחום, שף מלון מרידיאן, הצטרף לקבוצה לפני כשנה. כמוהו גם אלכס פיץ, הבעלים של מסעדת פפאגאיו. "עד שהצטרפתי לקבוצה הייתי דג עם סירה", מספר פיץ (30), "הכיף הכי גדול זה אחרי שתופסים דג
כי החתירה זה מאוד קיצוני ודורש מאמץ גופני רב. יש לי איזו הרגשה שהחתירה טובה יותר אחרי שמישהו תופס דג, כי אז האדרנלין עולה. חמש בבוקר, חושך, אנשים עוד ישנים, קור כלבים, המים קפואים ואנחנו חותרים נגד הרוח. הגלים מפעילים את כל השרירים ובסוף תופסים דג ואנחנו יודעים שבערב נערוך מפגש ונתחלק בשלל בארוחה טעימה. מה יותר טוב מזה?".
רוב החברים בקבוצה הם אנשים בעלי תפקידים ניהוליים שדורשים אחריות ושעות עבודה ארוכות, זה לא קשה?
נחום: "בהתחלה היה קשה כי מדובר במאמץ פיזי. לפני כן לא הייתי מתאמן, אך בעקבות הספורט הזה שיניתי את אורח חיי. הפסקתי לעשן ושיניתי את התזונה".
בקבוצה יש שני שפים: אופיר קדם, השף של מלון דן, ויגאל נחום שף מלון מרידיאן. השניים מופקדים על הצד הקולינרי ואחראים לבשל את השלל שהוציאו החברים.
למרות שהם מבלים בים הפתוח וחשופים לכל מיני סכנות ופציעות, מעידים
החברים כי אין בהם פחד. "אנחנו פוחדים יותר מהרוח הדרומית מאשר מכרישים", אומר נחום.
יש לכם כוונות להפוך את התחביב לספורט מקצועני?
טל: "אנחנו מתכננים לחתור לקפריסין עם ליווי של יאכטה. לצורך כך אנחנו מתאמנים כמו לתריאטלון ויותר. בקפריסין נעמיד את הקייאקים על היאכטה ונחזור לאילת".
תרחיבו את מעגל החברים?
"כל מי שירצה יתקבל בברכה. היינו רוצים כמה שיותר אנשים שיצטרפו לספורט. זה מדהים לראות את המפרץ צבוע בצבעי גלידה. בעיקרון זה ספורט שמתאים לכולם".
- הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע בידיעות אילת
