עד לפני חמש שנים ידעה גלריית "הקיבוץ"
בתל-אביב קשיים כלכליים שהעמידו בספק את קיומה. גירעון שנתי, שהתקיים במשך עשר שנות האוצרות של טלי תמיר, ריחף כחרב מעל המקום. בכל פעם, רגע לפני סגירתו בלחץ מוסדות התנועה הקיבוצית, נמצא מימון של הרגע האחרון שהעניק חמצן נוסף.
מאז הוחלפה תמיר בתפקידה, לפני כחמש שנים, מתנהלת הגלריה באיזון, ולעיתים אף משאירה רווח קטן שמושקע מחדש בפעילות האמנותית של המקום. למצב המשתפר אחראים האוצר יניב שפירא
(מקיבוץ יזרעאל), יו"ר הוועד המנהל הדסה ולנסי (משמר-השרון - תל-אביב), המנהלת התפעולית אשכר אורן (חפציבה - תל-אביב), ונעה סיון יואלי, שקדמה לה.
בנוסף לתערוכות המוצגות במקום באופן קבוע, הפיקה הגלריה פרויקט גדול בשיתוף שלושים גלריות קיבוציות במלאות ארבעים שנה לגלריה ושישים שנות מדינה (כולל קטלוג, בשיתוף עיתון "הקיבוץ"). בימים אלה עוסקים אנשי הגלריה בפרויקט נוסף בשם "מדרש קיבוץ", המשותף לה ולגלריות קיבוציות, לכבוד מאה שנות התיישבות קיבוצית.
אם עד עתה התנהל הכל בשובה ונחת, הרי שבחודש האחרון נקלעו הגלריה והגורמים שמנהלים ואוצרים אותה - לעין הסערה. הכל החל בהודעתו של האוצר יניב שפירא, כי הוא מבקש לסיים את עבודתו כבר בקיץ הקרוב, לטובת לימודי דוקטורט בתחום חקר האמנות. שפירא התכוון לעשות זאת כבר לפני כשנה, אבל אז החליט לדחות את התוכניות האישיות לטובת הפרויקטים שיזם עם גלריות הפריפריה הקיבוציות.
הוא שיתף בהחלטתו זו את הדסה ולנסי, יו"ר הוועד המנהל של הגלריה. ולנסי החליטה, עוד לפני פרסום מכרז מחייב ומבלי ליידע את שפירא, לחפש אוצר חדש שימשיך לקדם את הגלריה ואולי אף למנף אותה ברוח שונה מזו של האוצר היוצא.
לאחר ששיתפה בסוד העניין גורמים תנועתיים ואמנותיים, החלה להיפגש עם חברי ועד הגלריה, ובתוכם האמן ואיש "החממה" מעין-שמר, אביטל גבע. במפגש
השתתף גם בנו של אביטל, עתר גבע, בוגר "המדרשה" ו"בצלאל" ובעצמו אמן צעיר ומבטיח. עתר הביע התעניינות בתפקיד האוצר, והחל להציע רעיונות ופרויקטים סביבתיים שיחלצו את הגלריה מהחלל בו היא ממוקמת, אל הרחוב ולשפת הים. ולנסי התלהבה מהפרויקטור הצעיר והחלה "לגלגל" את שמו. רק לאחר מכן סיפרה לשפירא על בחירתה באוצר, בהתניה של אישור ועד הגלריה והתנועה, ועל התייעצויות שקיימה בעניין. אביו של עתר, אביטל גבע, מיהר להודיע על התפטרות מחברותו בוועד.
שפירא, לדבריו, נדהם מהבחירה, וטען בפני ולנסי כי מדובר באמן שלא אצר תערוכה או גלריה מעודו, וכי לא יוכל לעמוד מאחורי מינוי כזה. "הגלריה נועדה לשרת קודם כל את האמנים ואת האמנות", אומר שפירא. "אם היא עושה זאת נאמנה, אז יש מקום גם ל'פרויקטים'. אחד הנושאים הביקורתיים ביותר כיום בשדה האמנות הוא זה שכל אחד יכול להיות אוצר. חבל שדווקא גלריית הקיבוץ תיפול לבור הזה".
ולנסי לא קיבלה את התנגדותו ההחלטית של שפירא. בוקר אחד הגיעה עם האמן הצעיר לגלריה וערכה לו היכרות עם המנהלת התפעולית אשכר אורן. עתר לחץ את ידה של אורן והציג עצמו כ"מחליף של יניב שפירא בתפקיד האוצר". לדברי מקורבים, אורן נדהמה, שאלה אותו אם דיבר קודם לכן עם יניב שפירא, ומתגובתו הבינה שלא כך קרה. מיד לאחר מכן התקשרה אל שפירא, שהופתע מהתנהלות הדברים.
בשלב הזה, שוחחת עם ולנסי?
יניב שפירא: "כן. אמרתי לה שמדובר בתפקיד שקשור אלי יותר מלכל השותפים האחרים בעבודת הגלריה. כאוצר הגלריה בחמש השנים האחרונות אני מחויב להיות מעורב באיתור מועמדים טרם המכרז, ולו רק בשל הכלים המקצועיים שרכשתי, ושמסייעים לי לדעת מי ראוי ובשל לכך. הגלריה יקרה ללבם של רבים. המבנה שנבנה בה, ברגישות ולאורך זמן, יכול לקרוס בקלות. אני נוהג לעבוד בשיתופי פעולה, בשקיפות ואמינות, והצעד שעשתה מתמיה ואף מקומם מאוד".
ולנסי לא נואשה והמשיכה להיפגש עם גורמים שונים. תדהמתו של שפירא הלכה והתעצמה. "במערכת כלשהי, אמנותית או אחרת, אין זה נכון למנות אדם נטול כל ניסיון מוכח לתפקיד", טוען שפירא בלהט. "אני עצמי עבדתי במשכן לאמנות בעין-חרוד במשך שמונה שנים ולמדתי שנתיים מוזיאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב עד שהוזמנתי לאצור תערוכה ראשונה. אוצרות, משמעותה לדעת להסתכל קודם כל על היצירה של האחר, להבחין בין עיקר לטפל, לקיים יחסים בין מדיומים שונים של יצירה ולבחון את האמנות בהקשרים חברתיים, תרבותיים והיסטוריים רחבים יותר, בארץ ובעולם. אין כאן קיצורי דרך. אם עתר מעוניין באוצרות, עליו להתבשל כמה שנים, לצבור ניסיון וידע, ורק אז לנסות ולהתמודד עם אחריות ועם ניהול גלריה דוגמת 'הקיבוץ'. חשוב לי לומר שאין לי דבר נגד עתר גבע כאדם וכאמן. רק טובת הגלריה והאמנים בקיבוצים עומדת לנגד עיניי".
שפירא מספר כי נפגש לשיחה בביתו עם עתר ואמר לו דברים דומים, אך זה לא מיהר להסכים עם הדברים.
ביום חמישי האחרון נפגשה ולנסי עם עידית עמיחי, מנהלת המחלקה לאמנות פלסטית ומוזיאונים במשרד החינוך והתרבות, וביקשה את הסכמתה למינוי. כאן המקום לציין שבתוקף תפקידה קובעת עמיחי לאילו גלריות יועברו כספי תמיכה בגין קריטריונים שנקבעו על-ידי המשרד. הגלריה הקיבוצית נהנית מתקציב שמעבירה המחלקה. לדברי ולנסי, לאחר שעמיחי שמעה כי עתר מיועד לתפקיד, חרף ניסיונו הדל כאוצר, אמרה כי אם כך יקרה - לא תוכל להמשיך להעביר כספים למקום.
לאחר ששמעה את התנגדותה הנחרצת של עמיחי, הודיעה ולנסי לגבע כי לא תוכל להמשיך ולקדם את מועמדותו. בשלב זה היא מגבשת, יחד עם עידית עמיחי וחברי ועד הגלריה, את תנאי המכרז לבחירת האוצר. השם "החם" עליו מדובר בהקשר של אוצרת שתקבל את ברכת ועדת המכרז - יעל קיני מנחשון. קיני קיבלה פניות אחדות להתמודד על התפקיד, ולאחר התלבטות היא מתכוונת לעשות כן.
תגובת הדסה ולנסי לדברים שנקשרו אליה בידיעה: "כחלק מתפקידי, כפי שאני מבינה אותו, עליי לדאוג לאיתור אוצר שימנף ויהפוך את הגלריה לרלוונטית ותוססת יותר. יניב עשה, ועדיין עושה, עבודה מצוינת, אבל הגלריה יכולה להתבסס גם על תפישות שונות וחתרניות יותר באופיין. עתר הפתיע אותי לטובה ברעיונות שהעלה, ואשר התבססו על פרויקטים גם מחוץ לחלל הגלריה ובמרחב הציבורי. כך יקל עלינו לקבל גם תרומות וחסויות של גופים מסחריים. יניב שפירא אינו יכול להלין על כך שביקשתי לקדם צעיר מוכשר שזכה לברכתם של גורמים שונים עמם נפגשתי, שאמרו לי שהצעד שעשיתי היה לגיטימי ותקין לחלוטין. צר לי שזה לא הסתייע, בגלל התנגדות של עידית עמיחי, אבל פעלתי רק לטובת הגלריה והמשך פעילותה".
מדוע לא שיתפת במהלכים המוקדמים שעשית את יניב שפירא עצמו, כאוצר הגלריה וכשותף מלא בעבודתך שלך?
הדסה ולנסי: "כיוון שהוא הביע התנגדות לעתר גבע, וממילא זה לא היה יוצר תנאים נוחים להמשך ההידברות בינינו. זה חלק מתפקידי, ולא תמיד אני נעזרת באחרים. צר לי שהוא כועס על התנהלותי בעניין, גם שמעתי ממנו דברים קשים על כך, אבל הכוונה היתה טובה".
תגובת יניב שפירא: "אני מעריך את כוונותיה הטובות של הדסה, אבל כאשר מדובר בצד המקצועי - מוטב שיעסקו בו אלה שמבינים בכך. השאיפות והכוונות שלנו אמורות להיות זהות, ולכן תמוה בעיניי שהדברים נעשו מאחורי גבי. יהיה מכרז, ייבחר או תיבחר האוצר/ת הראוי/ה, והכול יבוא על מקומו בשלום. חשוב לי לסיים את תפקידי בגלריית הקיבוץ לאחר שאשאיר אותה בידיים מתאימות, ראויות ומקצועיות".
