זה לא היה הדיון הראשון בבג"ץ בסוגיה הטעונה של החלטה 979 - עיגון זכויות חקלאים על חלקת המגורים, ודאי לא האחרון. הרכב מורחב של שבעה שופטים, בראשות הנשיאה דורית בייניש, האזין בתחילת השבוע (8.3) לטיעוניהם של לא פחות משבעה עותרים. קצת צבע חזר ללחייהם של העותרים הקיבוציים, כשבית המשפט גילה עניין רב בממצאי המחקר של עו"ד רון רוגין.
בין שלל הטוענים נגד 979 נמצאים, כזכור: "פורום 15 הערים הגדולות", החושש כי ההחלטה עלולה לעודד הוצאת עסקים מרחובותיהם לטובת שטח חקלאי סמוך; "הקשת המזרחית", שמוכנה לתת הטבת מגורים לחקלאים בתנאי שיוותרו על שטחים חקלאיים; ועמותת "אדם טבע ודין", החוששת בעיקר מ"מסחרה" העלולה להתפתח על חלקת המגורים העסקית שהמדינה מוכנה להעניק למושבניק (סעיף הנוגע למושבים בלבד).
העותרים הקיבוציים מעלים מגוון טיעונים, כמו אפלייתם לרעה של חברי קיבוץ חדשים (לאחר "היום הקובע") במחיר המגרש ("כאן ביתי");
קיפוח מקיף של ההתיישבות הוותיקה לעומת תושבי הערים ("אדמתי");
ועקשנות המינהל שלא לאפשר ל"חברי קיבוץ ותיקים" לסיים את ההליכים לרישום בית מגורים על-פי החלטת המינהל 751, שם נקבעו דמי היוון בשיעור 11% בלבד (לעומת 33% בהחלטה 979).
לנוכח התמשכות הדיון השבוע (חמש שעות), לא נשמעו עדיין עתירתם של "קבוצת קיבוצים", עמדת "התנועות ההתיישבותיות", וכן תשובת "מינהל מקרקעי
ישראל" לסל העתירות. אבל "הטעימות", אותן העלה בדיון הנוכחי עו"ד רון רוגין - בשם "קבוצת קיבוצים", בהסכמת בית המשפט - עשויות, כנראה, לעמוד במרכז הדיון הבא: בעקבות עבודת "חפירה" ממושכת בסיכומי תקבולים למדינה - שאותרו הן בדוחות קק"ל והן בדוחות מבקר המדינה שנערכו לאורך שבעים השנים האחרונות - טוען עו"ד רוגין כי על-פי ממצאיו, בכל נקודת זמן שילמה הקרקע הכפרית ארנונה למדינה יותר מהקרקע העירונית, נתון שעלול למוטט את הבסיס עליו הסתמכו מסקנות ועדת קובי הבר, שגיבשו את 979 החדשה.
