הולכים מכות ב"כאילו" אבל זה עדיין כואב

ביום ראשון שעבר, לראשונה בחייו, התקרב מיקי רורק לאחוז בפסל האוסקר של האקדמיה האמריקאית לקולנוע. את הקאמבק הנוכחי והמוצלח הוא חייב לסרט "המתאבק", שבו הוא מגלם את רנדי "דה ראם" רובינסון.

רנדי הוא מתאבק מהסוג המבוים, כזה שמסכם על מהלכים יחד עם יריבו לזירה עוד בטרם התחיל הקרב, לובש טייטס צמודים, מגדל שיער ומנפח את הגוף בשרירים אדירים. כזה שקורע את הגוף שלו ופוצע את עצמו לעיני המון שואג, ובסוף חוזר הביתה מוכה וחבול אל קיום עצוב ובודד.

צילום: מיכאל שטינדל

מצחיק לחשוב שאחרי שנים של הצלחה בשולי התרבות האמריקאית כענף הספורט אנטרטיינמנט האולטימטיבי, רק עכשיו נחשפת ההיאבקות המקצועית למסך הגדול

הרוב בטוחים שמדובר בהצגה מבוימת לחלוטין של גברים מנופחים מסטרואידים שלא באמת משלמים מחיר פיזי כבד על "לעשות בכאילו". אבל אם תשאלו את חברי ליגת ההיאבקות הראשונה בישראל, הם ישמחו להסביר לכם אחרת.

ה-IPWA - Israeli Pro Wrestling Association, הוקם ב-2001 על ידי גרי רויף (28), טכנאי מחשבים ומתרגם כתוביות לשעבר, שלקח את תחביב הילדות שלו רחוק ככל האפשר. מאז שלמד היאבקות בעצמו בניו יורק ועבר הכשרות בווינגייט כמאמן כושר ופיתוח גוף, הוא הקדיש את רוב זמנו להחדרת תרבות הרסלינג לארץ הקודש, בין השאר על ידי כך שהוביל כמה קמפיינים מוצלחים להחזרת שידורי ההיאבקות לערוצי הספורט. עבור רבים הוא משמש גורו לענייני היאבקות בארץ.

"החלום שלי זה לקדם את הרסלינג בארץ", הוא אומר. "אני רוצה לראות רסלינג ישראלי חי ומצליח. כבר כמה וכמה דורות נחשפו לסוג ההיאבקות הזה. ברגע שהעניין יתפוס תאוצה, אין סיבה שזה לא יהפוך לחלק מהתרבות פה. רק צריך חסויות של אנשים שאוהבים ויכולים לעזור לנו".

בזכות הארגון של רויף יכולים כיום מעריצים בכל גיל ללמוד כיצד לבצע נכון את התרגילים המרהיבים שמפגינים כוכבי ה-WWE בקרבות שלהם בטלוויזיה. בתי ספר כאלה להיאבקות הם ממש לא דבר נדיר בארצות הברית, שם הענף הוא חלק חשוב באמריקנה, אבל בישראל, למרות הרצינות התהומית שבה המתאבקים הציונים לוקחים את עבודתם, עדיין לא יודעים איך להתמודד עם העוף המוזר הזה.