עוד נתגעגע אל יולי תמיר במשרד החינוך. לפחות מאיתנו - ההתיישבות העובדת, מינהל החינוך ההתיישבותי, תנועות הנוער - מגיע לה ציון טוב, בתוספת הערה: השקיעה מאמץ, גילתה מסירות, והגיעה להישגים נאים.
הרפורמה שהנהיגה, "אופק חדש",
היא, ללא ספק, הדבר לו ייחלה מערכת החינוך הקיבוצית (לרפורמה מופנה גם חלקו הגדול של תקציב המשרד, שעומד השנה על 30 מיליארד ש"ח, לעומת 25 מיליארד ב-2006).
"כשהצגנו את התוכנית בבית הספר בגניגר", מספרת תמיר, "אמרו לנו: סוף-סוף מכירים בגישה החינוכית שאנחנו מתעקשים
ומטפחים כבר שנים, והיא הופכת למדיניות רשמית של המשרד. 'אופק חדש', אכן, הולמת את ערכי תנועת העבודה והחינוך ההתיישבותי, והיא המשך ישיר של הפדגוגיה הקיבוצית. כאן לא היתה בעיה בתפישה הערכית, כפי שיש במערכות חינוכיות אחרות. ברפורמה יש אלמנטים הומניסטיים, שוויון הזדמנויות לכל התלמידים, גמישות רבה יותר, ועידוד למשימתיות ולמעורבות חברתית. מרוח בית הספר נגזר יחס התלמידים למערכת, ולהיפך, וזה בולט בחינוך ההתיישבותי. מטרת הרפורמה - להחיל את הגישה הזאת על מערכת החינוך כולה".
בדיוק בגלל ולמען כל אלה התייצבה מול האוצר, שגם אשתקד, על-פי המסורת, ביקש לבטל את מינהל החינוך ההתיישבותי. "משום מה", אומרת תמיר, "ואולי ברור משום מה, רואה האוצר במינהל החינוך יעד קבוע לניסיונות חיסול. אם יש משהו שפועל טוב, למה לא לקלקל אותו? מלכתחילה הודעתי לאוצר שבנושא הזה, כמו גם במאבק נגד הפרטת החינוך, איני מוכנה למשא ומתן. אחרי הכול, לביטול המינהל אין שום משמעות תקציבית, והחיסכון זניח, בעוד שהפגיעה ברוח החינוכית היא עצומה. אז למה? באוצר הבינו את זה די מהר".
והטמעת כל הערכים היפים אינה באה על חשבון ההישגים במתמטיקה ובמדעים, שתלמידי ישראל בולטים בהם לרעה?
יולי תמיר: "ממש לא. להיפך. הרפורמה מאפשרת - והדברים כבר נראים בשטח - גם לתלמידים מתקשים, המסיימים את היסודי וחטיבת הביניים, לקבל את כל התמיכה ותשומת הלב. כשהם מגיעים לשלבי לימוד מתקדמים, הם נמצאים על בסיס חינוכי איתן. 'אופק חדש' מעודדת משימתיות ומעורבות חברתית, בצד רמת לימודים גבוהה. הדברים האלה קשורים ומשפיעים זה על זה".
גם את תנועות הנוער העמידה בראש סדר היום שלה. כשנכנסה תמיר לתפקידה, בשנת 2006, עמד תקציב הבסיס לתנועות הנוער על 32 מיליון ש"ח. בשנת 2009 הוא עומד על סכום כפול. פרויקט שנת השירות, שבעבר לא תוקצב כלל, קיבל השנה 20 מיליון ש"ח.
"המנהיגות הצעירה, האיכותית, המחויבת לערכים הומניסטיים ומקדמת אותם, נמצאת בתנועות הנוער, לפחות ברובן", אומרת תמיר. "אני שמחה שהצלחנו להזרים להן תקציבים גדולים יותר, להעניק להן גיבוי, ולשנות את הדימוי וההתייחסות הציבורית, שנטתה לראות בהן דבר שעבר זמנו. הן חזרו בגדול. לראשונה קיימה הממשלה ישיבה משותפת עם נציגי התנועות, ובזכות פעולה נמרצת של המשרד, נפתחו בתי הספר, שהיו סגורים בפניהן במשך שנים. כל זה הביא להגברת הפעילות התנועתית, ולעלייה של 20% במספר החניכים".
זוכים נוספים מכספי משרד החינוך, לראשונה בקדנציה של תמיר, הם תנועות הבוגרים והגרעינים החינוכיים. "מדובר באלפי צעירים איכותיים, חדורי תחושת שליחות, שממש נאבקו על קיומם, משום שלא נמצאה דרך חוקית להעניק להם תמיכה בסיסית, כמו שנהנים ממנה במשך שנים הגרעינים התורניים. לשם כך יצרנו את תקנת הבוגרים, ומכוחה תוקצב הסעיף הזה ב-12 מיליון ש"ח".
תמיר עוזבת את משרד החינוך שבעת מאבקים, אך בהחלט לא שבעת רוגז. אדרבא: "לא באתי כדי לערוך ניסוי קטן בחינוך, אלא כדי לחולל שינויים מערכתיים, ואני חושבת שהצלחתי בכך. הרפורמה חלה כיום על 800 בתי ספר, ולקראת השנה הבאה המספר יהיה כמעט כפול. מראש ידעתי ששינוי בסדר גודל כזה יהיה כרוך בסערות ובהתנגדויות. לא נדהמתי".
ולאן עכשיו?
"עכשיו לאופוזיציה. עלינו לקחת פסק זמן ולהתפנות במרץ ובאומץ לשיקום המפלגה. אין דרך לבנות על תהילת העבר. עכשיו ההזדמנות לבחון את דרך הימין. ביבי, שבמסע הבחירות לא העז להגיד לציבור את האמת, ופיזר הבטחות בשפע, נמצא בחרדה גדולה, שמא יידרש לבצע אותן. הוא מספיק חכם כדי להבין שדרכו לא מובילה לכלום, ומחפש דרך שנעזור לו להימנע ממנה. למה לנו?".
