במסגרת הרצאה שהעניק לאחרונה טוען ד"ר טל שחור, מרצה בחוג לכלכלה וניהול במכללה האקדמית עמק יזרעאל, כי בדק ומצא כי לכל אזרח ערבי במדינת ישראל מוקצה שטח של 97 מ"ר למגורים. לכל יהודי – רק 90 מ"ר. הדרוזים, לדבריו אגב, גוברים על היהודים ועל הערבים עם 104 מ"ר לכל נפש.
לאחרונה נשמעת לא פעם הטענה, שהשטחים שמוקצים למגזר הערבי מהווים רק 2.5% משטחי המדינה. מנתון זה עלול להתפרש כאילו שאר השטח (97.5%), מוקצה ליהודים. לטענת ד"ר שחור זו כמובן טעות חשבונית. ראשית יש אדמות בבעלות המדינה שלא שייכות לאף מגזר. בנוסף, שטחים רבים השייכים לרשויות מקומיות יהודיות, ושייכים כביכול למגזר היהודי, הם שטחים פתוחים כגון: יערות, שמורות טבע וכו), שכל אזרחי המדינה: יהודים וערבים כאחד יכולים להשתמש בהם באופן חופשי ושווה.
כדי לקבל תמונה מאוזנת יותר, כדאי להשוות את מספר המטרים המרובעים לנפש שמיועדים למגורים במגזרים הערבי היהודי והדרוזי. מספר המ"ר לנפש למגורים במגזר הערבי והדרוזי גדולה מזו של המגזר היהודי. תוצאה זו לא צריכה להפתיע, שכן, במרבית היישובים היהודיים יש בניה לגובה של בתי מגורים, דבר נדיר יחסית ביישובים ערבים ודרוזים.
לדברי ד"ר שחור יכול המגזר הערבי לקבול כי השטחים המיועדים לשימושים ציבוריים כמו מבני חינוך, תרבות ומסחר אכו גדולים יותר במגזר היהודי. עם זאת, הנתונים מלמדים שמדובר ביתרון קל (104 מ"ר לעומת 103 מ"ר במגזר הערבי. הדרוזים מנצחים גם בפרמטר הזה עם 119 מ"ר לנפש המיועדים לשימוש ציבורי.
מההשוואה האחרונה ניתן גם להסיק, שגודל השטח שמוקצה במגזר הערבי למערכת הציבורית קטן יחסית, ולכן יש הצדקה לדרישה להקצות שטחים נוספים למטרה זו ליישובים הערביים, אולם, בתחום המגורים, השטח שמוקצה לרשויות הערביות גדול מספיק, ואם קיימת באותם יישובים מצוקת דיור, הפתרון לה הוא בנייה לגובה גם בכפרים וביישובים הערביים.
