הישרדות: אלמן כבן 40 מנס ציונה, הוא אב חד הורי לארבעה ילדים בני 8 שנים ומטה. חייו בשנים האחרונות הם מסע בלתי נתפס של מלחמות וקשיים. בנוסף למלחמת קיום כלכלי נאבק האלמן להשאיר את ילדיו בחזקתו, אחרי שאימם נפטרה לפני כשלוש שנים ממחלת הסרטן.
האלמן חי בישראל כמעט 30 שנה. על עצמו ומצבו הוא אומר: "אני צבר לכל דבר. למדתי פה, גדלתי פה ושירתתי שירות קרבי מלא כחייל במג"ב. היום אני כבר לא מאמין בעירייה ולא מאמין יותר במדינה שלי. מתנכלים לי ולילדי בכל דרך אפשרית".
האלמן הוא מבנאי מטוסים במקצועו, אך כיום הוא לא עובד. מאז פטירת אשתו הוא מקדיש את חייו לילדים בלבד: מבשל, מנקה, מכבס, מביא אותם לבית ספר, מחזיר, עוזר בהכנת שיעורים, ולוקח אותם לקופת חולים כשצריך. כל מה שכרוך בגידול ארבעה ילדים קטנים.
"הילדים האלה הם החיים שלי", הוא אומר. "בלעדיהם אין לי כלום. כל עוד אני חי, אתן להם כל מה שיש לי. אבל מי שנלחם בי כדי להוציא ממני את הילדים שלי, הן דווקא הרשויות וזה קרה מהרגע שאשתי נפטרה".
"הם החליטו שאני לא כשיר, אבל נלחמתי בבתי משפט כדי להשאיר אותם אצלי. רציתי לגדל אותם לבד, אז החליטו שאם אני מגדל אותם לבד, יצמידו לי סומכת, שבאה לצפות בי ולא באמת לעזור. היא הייתה כמעט כל יום אצלי, יושבת בין השעות 2 ל-3 בצהרים ולא הבנתי בשביל מה. הייתי בין הפטיש לסדן".
הוא מוחה: "הבעיות הן לא של הילדים, אלא של האנשים שיושבים בתוך החדרים בממסד. כמעט שום עזרה ממשית אני לא מקבל מהם. אני לא מאחל לאף אחד לעבור מה שאני עובר: הרבה מצבים קשים, בעיות כלכלה, הוצאות".
כאב חד הורי זכאי האלמן להנחות ולהקלות רבות, אך הוא מוותר על מרביתן. "התעייפתי מכל הבירוקרטיה. החלטתי להמשיך ולחיות עם מה שיש, למרות
הקושי. אני משתדל לתמרן ולהסתדר. אם הייתה עזרה אמיתית, זה היה טוב. התחושה שלי היא שפה מנסים לשים לי רגליים, כדי שלא אוכל לתפקד".
על האופן בו הוא מסתדר בלי ההטבות וההנחות, הוא אומר: "אני חי מהיד לפה והכל עבור הילדים. ביקשתי תנור לחורף, מחשב במסגרת 'מחשב לכל ילד', ספריה כדי שיוכלו לשבת ולהכין שיעורי בית, אבל לא קיבלתי שום עזרה. למדתי פשוט לא לבקש. הילדים צריכים להבין שיש מי שעומד על שתי הרגליים כדי לתת להם מה שאפשר. אני לא מצפה לכלום. הבנתי שלא נותנים לנו כלום. הילדים הם כל מה שנותר לי".
"כל עוד אני חי, אתן להם מה שיש לי. רק שלא יפריעו לי. אני לא מתענג לרגע מהחיים. הם רוצים שאצא לעבוד, אבל אני לא יכול. אני לא פוחד משום עבודה, כל החיים עבדתי בכל סוגי העבודות. אבל עכשיו איך אצא לעבוד? מי ינהל את הבית והילדים?".
מעיריית נס ציונה נמסר בתגובה: "לצערנו, בשל צנעת הפרט אין באפשרותנו להרחיב על הטיפול האינטנסיבי והרצוף באב ובילדיו. ברצוננו להדגיש כי שירותי הרווחה מסייעים לאב ולילדיו בכל דרך אפשרית, במגוון תחומים. המשפחה מקבלת סל שירותים נרחב כדי לאפשר את המשך גידול הילדים במסגרת הבית והקהילה".