כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
הסודות השמורים

הרבנית קפאח. זוכת פרס ישראל צילום: ענר גרין
הרבנית קפאח. זוכת פרס ישראל צילום: ענר גרין
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

הצוואה של הרב יוסף קפאח

הרב קאפח, מגדולי הרבנים בדורנו, השאיר בצוואתו לנכדתו צרור דפים שבהם חשף לראשונה את סודו המדהים. בסרטה 'הירושות שלי', שיוקרן בפסטיבל הקולנוע היהודי, מספרת עינת קאפח את סיפורו

ליאה לוין 
פורסם: 11.12.08, 07:55

הרב יוסף קאפח, מגדולי רבני ישראל בדור האחרון, נפטר בירושלים במוצאי צום י"ז בתמוז תש"ס. לנכדתו עינת השאיר ירושה כפולה: דפים מלאים בכתב יד צפוף שאותם ציווה עליה לקרוא, וסכום כסף שאותו תקבל רק ביום חתונתה. "הוא נישק אותי על לחי אחת ונתן סטירה על הלחי השנייה", מגדירה קאפח את ירושתה.

 

הרב קאפח, נשיא הקהילה התימנית בירושלים, דיין בבית הדין הרבני הגדול, חוקר כתבי הרמב"ם וחתן פרס ישראל לספרות תורנית, סירב תמיד להתראיין, סירב להקים ישיבה לתלמידיו ושלוש פעמים ברציפות סירב לפנייה להתמנות לרב הראשי לישראל. אגב, חלק נכבד מ-70 הספרים שכתב ראו אור במימונו הפרטי.

 

הרב, שכל חייו סירב לספר אף לבני משפחתו הקרובים את סיפור חייו הקשה, תיאר לראשונה בדפים שהשאיר לנכדתו את תולדות חייו על רקע מחלוקת קשה שחצתה את קהילת יהודי תימן ומפלגת אותה עד עצם היום הזה.

 


ברכה ועינת קפאח צילום: ענר גרין

 

ביום שלישי 16 בדצמבר, במסגרת הפסטיבל העשירי לקולנוע יהודי, יוקרן בסינמטק ירושלים הסרט 'הירושות שלי' שיצרה עינת קאפח (עריכה: איילת עופרים) על סבה וסבתה, הרבנית ברכה קאפח, זוכת פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

 

כלה בת 11 

בני הזוג קאפח מאז עלו לארץ מתימן בשנת 1943. כאן בנו שניהם את מפעלי חייהם: הוא בספרייה שבקומת הבית התחתונה, היא בקומה השנייה. כאן נולדה וגדלה עינת הנכדה, כאן צולם סרטה.

 

לפני שמונה שנים, ביום בו קמו מהשבעה על סבה, נבט בה רעיון הסרט. "סבתא מאוד מערבת את המשפחה בחיים שלה, אבל העולם של סבא היה נעול בפנינו. בתחילה חשבתי שאני יכולה להשאיר מחוץ לסרט את המחלוקת שמפלגת את הקהילה, אבל הבנתי שזה הסיפור. גיליתי תימן אחרת, אנשים שלא מדברים זה עם זה ולא מתחתנים זה בזה בגלל מחלוקת שפרצה לפני מאות שנים בתימן. החלטתי שצריך לפתוח את זה".

 

המחלוקת שעליה כתב הרב לנכדתו ושבה, בין השאר, עוסק הסרט, מפלגת עד היום את יהודי תימן בין 'הדרדעים' (מלשון דור דעה), זרם המתנגד לקבלה ודוגל במשנתו של הרמב"ם הרציונליסט אותו ייסד הרב יחיע קאפח, ובין 'העיקשים' - זרם המיינסטרים המונחה על ידי ספר הזוהר המיסטי.

 

 

יוסף וברכה קאפח נולדו בצנעא כבני דודים. סבו של יוסף, הרב מורי יחיע קאפח, היה זה שהתחיל את מלחמת העולמות בתוך יהדות תימן כאשר התנער מספר הזוהר ופסק כי הרמב"ם, הרציונליסט, הוא רבו היחידי. המיעוט שהלך בעקבותיו נקרא 'הדרדעים'; אלו שבחרו להישאר בזרם המרכזי זכו לכינוי 'העיקשים'.

 

כשיוסף היה בן פחות משנה הלשינו 'העיקשים' לשלטונות על אביו, והוא נזרק לכלא, שם הוכה למוות. כשהיה בן חמש נפטרה אמו במפתיע, והוא נשאר יתום.

 

כשהגיע למצוות עלה לקבר אביו ולמחרת מצא את עצמו בבית המאסר. 'העיקשים' העלילו עליו שחילל את הקבר של אחד מרבניהם וסיפרו לשלטונות שהילד יתום. דינו של יתום בתימן היה אחד: התאסלמות בכפייה והעברתו לגדול במשפחה מוסלמית. מכר מוסלמי של המשפחה, שנשא בתפקיד בכיר, המליץ לחתן את הילד במהירות. לילד יוסף הוצעו עשר בנות והוא בחר בברכה, בת דודתו שהכיר מינקות, שהיתה בת 11 בלבד.

 

ברכה קאפח: "הייתי ילדה תוססת, כשהסתכלתי מהחלון על התהלוכה של החתונה, בכלל לא הבנתי שזאת החתונה שלי, שעוד רגע אני אהיה למטה וכולם יהיו
סביבי".

בגיל 14 הרתה ברכה לראשונה וילדה את דוד, אביה של עינת. כשהיתה בת 17 עלו בני הזוג קאפח לישראל במסע ארוך, לבדם. אחד משלושת ילדיהם נפטר בדרך, בישראל נולד בן הזקונים שלהם.

 

70 שנה לא הספיקו

הרבנית קאפח מנהלת היום מפעל צדקה המטפל באלפי נזקקים. היא מפעילה מחסן בגדים, מלבישה כלות ובחצר מחתנת זוגות שידם אינה משגת לשכור אולם. היא מנהלת קייטנות לילדים מעוטי יכולת ובביתה מפעילה חוגי העצמה לנשים. כל יום ימי שישי היא מחלקת מזון ל-1,400 משפחות שמגיעות אליה הביתה.

 

מפעל 'קמחא דפסחא' שייסדה מאפשר ל-6,000 משפחות לערוך סדר פסח. 26 תעודות הוקרה מעטרות את קיר המטבח של ברכה קאפח. ל-25 טקסי הוקרה הלכה לבדה. רק ב-1999, כשקיבלה את פרס ישראל, 30 שנה בדיוק אחרי בעלה, ליווה הרב את אשתו לטקס.

 

'הירושות שלי' שוזר את סיפוריהם של הרב והרבנית, שהיו נשואים 70 שנה. בסרט אומרת עינת שסבה וסבתה "הספיקו לעשות הכל, חוץ מלהכיר אחד את השני".

 

"האמת, לא היה לנו הרבה זמן", מאשרת הרבנית. הוא היה ישן שלוש שעות, מתשע בערב עד חצות, וכל הלילה היה לומד, כי בימים הוא עבד כדיין. הוא האמין שמתורה לא מתפרנסים וצריך גם לעבוד. אני הייתי מלבישה כלות, אז רק בחצות חזרתי הביתה. היינו רואים אחד את השני רק בארוחת צהריים, אותה הקפדנו לאכול יחד".

 

עינת קאפח: "הגדולה שלו היתה שהוא האמין שכל אחד צריך לברוא לעצמו את תפיסת העולם שלו, נוסף על זה שהוא קרא ללמוד גם מדעים, חשבון ואנגלית לצד תורה, וקרא לבני הישיבות לצאת לעבוד ולהתגייס לצבא.

"הרבה זמן חשבתי שהוא לא מעריך את זה שאני עוסקת בקולנוע, לשמחתי במהלך הצילומים מצאתי כתבה מהעיתון על סרט שלי שהוא שמר בין הדפים שלו".

 

הסיפור המלא בסוף השבוע ב"ידיעות ירושלים"

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 

 
לכתבה זו התפרסמו 16 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות